הלכה מסורתית בדור של שינוי

עובדי ד' רוצים לדעת את מה רצון ד' מהם בכל עניין אשר יפגשו. אולם, האתגר להבין את רצון ד' בדור שבו העולם כל כך שונה מהעולם בו ניתנה התורה – זה לא פשוט.

הרב אבינר כתב מאמר חריף נגד פסיקה הלכתית שאינה נאמנת למסורת ישראל, הוא כינה פסיקה זו בשם 'פסיקה שבתאית'.

במאמר תוקף הרב אבינר פסיקה שסוגדת לתרבות המערב, מקילה בהלכות צניעות ואינה מתנסחת באופן הלכתי ברור כפי המקובל.

אולם, גם אחרי שהתרחקנו ככל יכולתנו מהפסיקה השבתאית, אני לא חושב שנמצא את עצמנו על קרקע בטוחה.

משל יפה, שיכול להאיר את הסיבוך שבמציאות דורנו, מצאתי בספר 'אנוש כחציר' של הרב מיכאל אברהם (שאולי תואם את הגדרות הרב אבינר לפוסק נאו-שבתאי. אעפ"כ לדעתי המשל שכתב הוא תיאור מציאות מוצלח ואינו עניין לפסיקת הלכה).

נתאר לעצמנו את ראובן ושמעון הולכים יחד במדבר בבגדי קיץ קלילים – מכנסיים וחולצה קצרה, כמנהג אבותיהם מימים ימימה. כך הלכו להם מדיונה אל דיונה, ומנווה מדבר אל נווה מדבר. עד שיום אחד הנוף השתנה, ראובן ושמעון התקדמו מעבר לאזור המדברי והגיעו אל האזור ההררי של המדינה. יחד עם הנוף שהשתנה – השתנה גם מזג האויר. בהר היה קר, שלא כמו במדבר הלוהט. בהר, הבגדים הקיציים הקלילים לא הספיקו כדי להתמודד מול הרוחות, הגשם והשלג של החורף ההררי.

ההפתעה היתה גדולה כשיום אחד שמעון זנח את בגדי הקיץ והופיע לבוש מעיל וחמוש במטרייה. איך העיז שמעון לשנות מן המנהג המקובל וללבוש מעיל? כיצד העיז לזנוח את מסורת אבותיו העתיקה ללבוש בגדי קיץ בלבד?

אכן, באופן פשוט אנו נוטים לומר שראובן הוא השומר על מסורת אבותיו, בעוד שמעון הוא רפורמי ששינה ממסורת אבותיו.

אך שמעון טוען שדוקא הוא השמרן האמיתי, אבותיו מעולם לא התכוונו שיש מצוה ללכת עם בגדי קיץ דוקא. תקנת בגדי הקיץ היתה ללבוש בגדים המתאימים לאקלים, ולאו דוקא בגדי קיץ קלילים. כאשר האקלים משתנה, קיום התקנה הוא דוקא על ידי שינוי הבגדים בהתאם לאקלים.

כך מצינו ביחס לעליה לארץ ישראל. הרי במשך אלפי שנים עם ישראל חי בגלות, ומתוך כך היו שטעו כאילו הדרכת התורה היא להישאר בגלות עד בא המשיח. אולם הבנתם היא מוטעית וברור שההימנעות במשך דורות רבים מלעלות לא"י לא נבעה מעיקרון אלא מכורח המציאות. לא היתה אפשרות לעלות לארץ ולכן לא עלו.

אולם כיום שהעליה לארץ היא אפשרית, ודאי שחובה לעלות לארץ, אל לו ליהודי להתבלבל ממנהג אבותיו העתיק לדוּר בחו"ל, שכן כל יסודו אינו אלא כורח המציאות, ואין בו כדי לבטל את המצוה הגדולה לעלות לארץ ישראל.

חוץ מהאפשרות לעלות לארץ ישראל התחדשו בדורנו עוד אפשרויות רבות שלא היו מעולם:

מדינה יהודית קמה לאחרי אלפיים שנות גלות. עצם העיסוק בהלכות מדינה הוא חידוש, קל וחומר כשמדובר במדינה מודרנית שמורכבת ממערכות שלא היו קיימות מעולם. (ביטוח לאומי, משרד רווחה ממשלתי ומערכת בריאות לאומית הן המצאות חדשות, שמעוררות שאלות מוסריות רבות שיש לבררן מתוך תורה).

– התקשורת והאינטרנט שינו באופן חריף את מאפייני התרבות האנושית. אילו שינויים התורה מקבלת בברכה ואילו שינויים הם בבחינת קללה? מה הדרכת התורה להתמודדות מול שינויים אלו?

– כיום ניתן לקיים חברה אנושית שהחקלאות תופסת בה מקום מאד מאד קטן. (שלא כמו המציאות עליה דברה התורה כאשר רובו ככולו של העם עסק בחקלאות, ולא היתה אפשרות אחרת.) שמיטה, מתנות עניים וכו'…

– מה הדרכת התורה לחברה תעשייתית-ממוחשבת?

– מה יחס התורה למחקרי האוניברסיטה שנושקים לתחומי העיסוק של התורה (המכוּנים בדרך כלל 'מדעי הרוח')?.

העליתי רק כמה סוגיות נרחבות ששלפתי מן השרוול, כאשר כמעט כל יום יש חידוש חדש שדורש מענה.

כפי שכתב הרב אבינר, שינויים במציאות לא נועדו לגרום לשינויים במהותה של התורה וערכיה, לכן עלינו להישמר מן הפסיקה השבתאית. אך ברור שהביטוי והיישום של ערכי התורה משתנה בהתאם למציאות בה הם באים לידי ביטוי. כשם שהרמב"ם בדורו כתב את ספר מורה נבוכים לנבוכי דורו, כך גם בימינו ראוי לחזק את בירור הסוגיות הנבוכות שהתעוררו, ואשר דורשים ממנו העמקה יתירה בתורה המסורה לנו מימים ימימה, להבין מה הדרכתה בימינו אנו.

ברוך השם קמים מכונים תורניים ששמים לעצמם מטרה להעמיק ולבאר סוגיות אלו, ובעזרת ד' עוד נוסיף ונראה יותר ויותר בתי מדרש שעוסקים בנושאים אלה.

  • תגובות
  • אודות המאמר

חובה להתחבר לאתר בכדי להוסיף תגובה - התחברות

תאריך 10/09/2014
קטגוריה כללי
2014 © בכל דרכיך דעהו