התמודדות מול רוח האקדמיה והמדע

שלום,

 אנחנו מתקרבים לחנוכה, וגם בלי קשר, הפער בין בית המדרש ובין התרבות החילונית שסביבנו תמיד נוכח.
בוגרי ישיבות רבים נתקלים בקושי בהתמודדות בין התפיסות עליהן גדלו בבית המדרש, עם הנחות היסוד המובנות מאליהן שקיימות בבית המדרש (למשל, אמונה תמימה בתורה שבעל פה ללא בירור מדוייק של דרכי העברתה מדור לדור), כאשר לאחר מכן פוגשים באקדמיה ובכל מיני מקומות גישות אחרות שמעוררות שאלות שלא הספיקו לברר בבית המדרש.
גם אני לעצמי מרגיש כך שיש הרבה מה לברר, ובבתי המדרש לא תמיד מתקבל לכך מענה.
לאחרונה מצאתי את המאמרים של משה רט, שלדעתי הם נותנים מענה יפה לשאלות שעולות מתוך המפגש החי בין תורה ומדע.
להלן קישורים לשני מאמרים יפים שלו שאהבתי, בעד האמונה הבריאה, ונגד אמונה שנחנקה על ידי האקדמיה-
'מעשה בדתיים שהתייאשו מאלוקים'
'דת ללא אשליה, אשליה ללא דת' (מאמר זה מועתק בסוף המייל לתועלת הקוראים).
אשמח לקבל תגובות ולשמוע מה דעתכם על הפער בין החשיבה מלאת האמונה התמימה של בית המדרש, לעומת הראציונאליות הקרה (והעקרה?) של האקדמיה.
יש כאן מפגש בין שני מבטים שונים לגמרי על העולם וצריך השקעה רבה כדי לברר את המפגש הזה.
(בעבר גם העליתי את המאמר היפה של הרב ד"ר דרור פיקסלר- איש הדת והאקדמיה היוכלו לכת יחדיו?)
אני בעיקרון בעד הגישה שאומר שהתורה מחפשת את מה ראוי, ואילו המדע עוסק במה שמצוי. אלא שהאמירה הזאת פשטנית מדי והיא לא מחזיקה במפגש מול המציאות שבה התורה צריכה לדעת מה מצוי כדי להעריך מה ראוי, והמדע צריך לחשוב מה ראוי כדי לכוון את המחקר של המצוי.
הטענה המרכזית שלי היא שצריך להעצים את המפגש ולצמצם את המרחק בין הגישה התורנית ובין הגישה המדעית כדי שתיווצר הפריה הדדית.
  • תגובות
  • אודות המאמר
20
  1. 14/12/2014 at 6:01תובנה  תגובה

    תגובה שקיבלתי במייל:
    לדעתי ה"התנגשות" בין תפיסות העולם היהודית והאקדמית אינה מאיימת באמת על אדם מאמין ונובעת בעיקר מ"הדתה" של המדע. על אף שהמדע המודרני מקדש את עקרון ההפרכה, הוא מתייחס לעצם הגישה המדעית-חוקרת כאל "תורה מסיני", ומפגין זלזול וחסר אמון בכל מקור סמכות אחר. בקרב הציבור שאינו מתעמק בעקרונות מדעיים אלא בוחן את תוצאותיהם בשטח, תיאוריה מדעית, ואף כל דעה אקדמית, פירושה מציאות מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור (עיין ספרו של שחר פלד "מגרסת הזהויות" המתאר כיצד החליף המדע את הכנסייה בתור מקור הסמכות). לדעתי "אדיקות" זו בדת ה"מדעניזם" נובעת מצורך פסיכולוגי של האדם להשען על אמיתות חזקות בחייו, מה שמסביר גם את הפנאטיות שבפלורליזם (עקרון ה"אין אמת אחת" מקודש על אף הסתירה הפנימית בדבר) ואת "דת" הירוקים (תכלית העולם היא לשמור עליו?!). האקדמאי המאמין צריך בעיקר לא להיבהל מהסגידה לאקדמיה שסביבו ולהזכיר לעצמו את גבולותיה ומגבלותיה.

  2. 14/12/2014 at 6:02תובנה  תגובה

    תגובתי לתגובה שקיבלתי במייל:
    אני מסכים עם העקרון של דבריך, אלא שלדעתי גם אחרי הבנת העיקרון ישנן סוגיות רבות שדורשות בירור מחודש כאשר פוגשים את המבט המדעי עליהן.
    התורה אינה רק דעה רוחנית מופשטת, התורה כל הזמן נפגשת עם המציאות, וגם המדע עוסק בהבנת המציאות, ולפעמים מתגלות סתירות בין מבט התורה על המציאות ובין המבט המדעי, ואז צריך לברר מה עושים.
    כך שגם אם אני לא מקבל את המדע כדת וכמקור סמכות בלעדי, אבל אני לא יכול להתעלם ממנו. אם אנחנו לא רוצים שהעולם הדתי-תורני יהיה בועה מנותקת מהמציאות ומתעלמת מההתקדמות המדעית אז צריך לברר מה היחס בין התורה ובין חידושי המדע והטכנולוגיה, ושינוי התרבות שעוברים על האנושות.

חובה להתחבר לאתר בכדי להוסיף תגובה - התחברות

תאריך 07/12/2014
קטגוריה כללי
2014 © בכל דרכיך דעהו