צנזורה גלויה וסמויה בספרות הקודש – קורס מכון לומדה

בהמשך להרצאה בוידאו "עריכה תורנית" חלק ב' להלן תמלול חלק מההרצאה.

על צנזורה חרדית

קודם כל העובדה: יש צנזורה חרדית בספרי הקודש! ולכן, כל מקום מועד, צריך בדיקה במקורות. על העורך התורני לפתח רגישות למקומות מועדים, ולמחברים חשודים, ולבדוק כל חדש בשבע עינים.

להלן כמה ליקוטים של צנזורה מתוך אשכול על צנזורה בספרות הקודש בפורם עצכ"ח:

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=585306&forum_id=1364

על המניעים לצנזורה כותב שם מישהו בפורם: 1. מחלוקת הלכתית, 2. אמונות ודעות, 3. עלויות ההדפסה, 4. הגנה על כבוד הבריות (סיפורי גנאי), 5. הגנה על כבוד המחבר.

  • צנזורה הוטלה באחרונה בכתביו של בעל ה'שרידי אש' כדי להתאימו עם שלומי אמוני ישראל הראויים לבוא בקהל.
  • פירוש רבי יהודה החסיד על התורה. יצא לאור במהדורה אחת ללא צנזורה (כולל הפיסקה על הוספה בתורה לאחר פטירת משה) ומהדורה נוספת, השכיחה יותר, המצונזרת.
  • חיבורו של הלל צייטלין הי"ד על ר' נחמן מברסלב. בנו אהרן צייטלין 'שיפץ' את הפיסקאות בהן מבקר הלל צייטלין את יחסו של ר' נחמן למדע וידע אנושי, או שבהן מוצג ר' נחמן כאמן הנותן דרור לדמיונו היוצר.
  • עוד חיבור שעבר צנזורה שכזו, אבל אהה, הצנזורה לא היתה מקיפה מספיק ונידונה ברותחין על ידי מקפידים יותר על מצוות הצנזורה: אהרן מרכוס, החסידות (תורגם מגרמנית ופורסם על ידי משה בלוי בהוצאת נצח, בהשמטות וצנזורות). המחבר, יהודי גרמני שהפך לחסיד נלהב, תיאר פה ושם מנהגי חסידים וכיוצא בדרך 'משכילית' למחצה, למרות הקו החסידי הנלהב של הספר.
  • צנזורה מסוג הרבה פחות בוטה, היא זו שבמהדורות מסויימות של ספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, עם פירושים ארוכים לרוב מדורי הספר, מלבד השער הראשון, שער הייחוד, הזוכה לא לפירוש אלא להקדמה המבארת את דעת הסוברים שעדיף שלא לקרוא כלל את המדור הזה בספר.
  • להלן הקטע המצונזר שבאגרות צפון עמ' ע' מהוצאת מוסד הר"ק תשי"ב, לאחר ש"גמר" עם הרמב"ם והקבלה כותב הרש"ר [תורגם מגרמנית] בנוגע לשו"ע
    "מעט מעט הגיע לידי העם חלקו של ספר שנועד מעיקרו למלומדים בלבד, כדי לחזור על פיו על תלמודם, חיבור שניתנו בו המסקנות האחרונות של התלמוד בדרך ברורה הלכה למעשה; בעיקרו הרי הוא תמצית, אם אמנם בשינוי סדר, מחיבורו השיטתי של הרמב"ם, ודווקא על ידי כך נעשה כלי נאמן כדי לקיים בידינו את היהדות המעשית בעתותי הלחץ הגדול ביותר של הגלות. אולם לרוע מזלנו לא הגיע לידי האנשים אלא כמעט חלק אחד בלבד מאותו חיבור, הכולל, רק את הפרקים על העדות והעבודה, עבודת ה' והלכות החגים (חלק או"ח); שאר המצוות מבוארות ביתר החלקים, והללו מיועדים אף הם, בהתאם למטרת החיבור, ללמדנים ולא לעם. אז נוצרה מעט מעט גם פה גם שם ההשקפה העלובה, שלפיה כל עצמותה של היהדות אינה אלא תפילות וחגיגת חגים: – אבל את החיים לא הכירו"
  • ומה עם צינזור של קלטות של רבנים וראשי ישיבות זכורני שיחה של הרב שך זצ"ל שאמר בשם ר' ישראל מסלט "אומרים שיש ל"ו צדיקים נסתרים, ואם הם נסתרים מי צריך אותם" וכשהגיעו הדברים לקלטת פשוט נמחקו. וזה היה עוד בחיים חיותו לפני כעשרים שנה.
  • יש לדעתי להבחין בין צנזורה המסייגת את הרלוונטיות: כלומר, השמטה קטע מתוך דברי קדמונים, מתוך שיקולים הנוגעים בפרספקטיבה של זמן. לדוגמה: הנה קטע מתוך 'עקבתא דמשיחא' לר"א וסרמן, תרגום מתוך המקור ביידיש: "…בעל ה'חפץ חיים' הקדוש ז"ל רגיל היה לומר: …
    עוד אמרו חכמים: 'נחות דרגא ונסיב איתתא' [=רד מדרגתך ושא אשה] . ישא אדם אשה שהיא בדרגה נמוכה משלו, שהרי העולם מושתת על 'והוא ימשול בך' , 'להיות כל איש שורר בביתו' . אם היא תהיה בדרגה גבוהה משלו אזי היא תשלוט בבית, וכבר אמרו חכמים: 'ומי שאשתו מושלת עליו חייו אינם חיים' . כאן שוב עצה לכל עת, כיצד יזכה אדם לחיים מאושרים…" קטע זה הושמט מתרגומו העברי של משה שנפלד, כנראה מתוך שאינו הולם את צרכי האפולוגטיקה החרדית בדבר מעמד האשה.

    • בספרו של יחזקאל טוסיג על שמירת העינים מביא: בהגהות מרדכי למס' עירובין מסופר שהרשב"ם היה שפל עיניים ורצה לעלות בקרון, אשר סוס ופרד מושכין בו ולא הרגיש. התרחש לו נס, ונזדמן שם אחיו, רבנו תם, ואמר לו: שא מרום עיניך, והנה סוס ופרד לקראתך. והנה רואים מה גדולת הרשב"ם ואיך נעשה לו נס. כשקראתי את זה היה לי משהו חשוד, אעפעס, משהו חסר. בבדיקה בפנים התגלה לי שהנ"ל השמיט בכוונה תחילה את דבריו המלאים של הר"ת: ונזדמן שם אחיו, רבנו תם, ואמר לואל תהי צדיק הרבה!  שא מרום עיניך, והנה סוס ופרד לקראתך. זה לא ממש מסתדר עם הכיון של שמירת עינים קיצונית.
    • ראיתי הפניה לתשובה בשו"ת שאילת יעבץ, שבה הוא פונה בכבוד והדר לרמ"ד (מנדלסון). הסתכלתי בפרוייקט השו"ת – והנה הסימן הזה מדולג! (כמובן, לא בהם האשמה, אלא בהוצאה שממנה הם הקלידו.
    • יש תשובה של המהרי"ט (דומני) על כך שאת התוספות המפורסם של ר' חיים על כך שאין מצוה בימינו לעלות לארץ ישראל, כתב תלמיד טועה. בהוצאות החדשות – סימן זה אינו מופיע.
    • בספר "עיניים למשפט" של הרב אריאלי יש צנזורים רבים; שכן הוא היה ציוני, אבל ההוצאה חרדית. חבר שלי רצה להראות לי קטע של הרב קוק שם, שסביו הראה לו – והנה דף חלק…
    • אגדות הירושלמי המבוארות על יומא, סוכה, תענית, חגיגה… לוקט נערך וחובר בס"ד ע"י חברי מכון "בנין שמחה" שע"י בית תלמוד הירושלמי "אילת השחר" אשדוד. להלן ציטוט מהירושלמי תענית א, ד במלואו: איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת שלחין רבנן ואייתוניה אמרון ליה מה אומנך אמר לון חמר אנא אמרין ליה ומה טיבו עבדת…. אמרין ליה כדיי את מצליא ומתענייא. איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא, נחית מיטרא. שלח ר' אבהו ואייתיתיה, אמר ליה מה אומנך, אמר ליה חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום. מוגר זנייתא. משפר תייטרון. מעיל מניהון לבני. מטפח ומרקד קדמינון. ומקיש בבבולייא קדמינון. אמר ליה, ומה טיבו עבדת. אמר ליה חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון, אתת חדא איתא וקמת לה חורי עמודא. בכייה. ואמרית לה מה ליך, ואמרה לי, בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעבד ומפנינה. וזבנית ערסי, ופרוס ערסי ויבית לה טימיתיה. ואמרית לה, הא ליך, פניי בעליך ולא תיחטיי. אמר ליה, כדיי את מצלייא ומתענייא.
      איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת סלקין רבנן לגביה אמרה לון בני בייתיה בטורא הוא יתיב נפקון לגביה אמרון ליה אישר ולא אגיבון…

      אבל בחיבור הנ"ל בעמ' רלו-רלז הסיפור האמצעי חסר. אילו היה קורה כמקרה הזה בכתב יד כלשהו הייתי אומר שארע כאן דילוג מחמת הדומות. אבל מאחר שאני מכיר שיחם ושיגם של חסידי גור ודומיהם, יותר נראה לי שלפנינו השמטה מכוונת.

    • שו"ת חוט המשולש סי ט' [הגר"ח מוולאז'ין תלמיד הגר"א] נכתב במקור כי אפשרי לחלוק אפילו על השו"ע ושכן שמע מרבו הגר"א, במהדורות המודפסות כעת נוכל רק לראות שיש לחלוק על כל אחד ואחד אפי' וכ"ו.
    • שער הלבוש הישן שהודפס בלובלין שנת ש"נ, היה מוקף בפסלים של אדם וחוה, [שאינם צנועים דיים] כך שבהוצאות החדשות של הלבוש, כשמציגים את צילום השער הראשון, נוכל להבחין בטשטוש ובחיסור של חלקים נרחבים מתמונת אדם וחוה העירומים, שהודפסו בשער המקורי, אגב, בחיי חיותו של הלבוש נקודה למחשבה:מה השתנה ב400 השנים הללו, שהפכה תמונת פסל עירום, מדבר לגטימי למראה שיש ליזהר ממנו?

צנזורה פוליטיות

בכתב העת 'המעיין' פורסם מכתב של החזו"א, עם תוספת, שהושמטה ב"קובץ אגרות": "על דבר ארצנו, מחריש ומשתאה לדעת האמנם קרובים הימים שקיווינום לשמוח לדברים הוודאים ההווים, שיבת ציון ששבה מיאוש לדבר בלתי מסופק, ידעתי כי לא השבתי על שאלתך"

בעקבות הפרסום נוצר דיון ארוך בפורם אוצר החכמה, ובעקבותיו עשו בהמעיין בירור נוסף, ראה בלינק הזה: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=534 ולסיום כותב ר' יואל קטן: החזו"א יושב בווילנא כשעיניו צופיות על הנעשה בארץ הקודש, ו'מחריש ומשתאה לדעת' האמנם הגיע הזמן לשמוח עקב האירועים החיוביים שקורים בארץ ובעניינה, שבעטיים נראה ששיבת ציון הולכת וקורמת עור וגידים. אמנם למעשה נראה שאת הספק הזה לא פתר לעצמו מרן החזו"א זצ"ל באופן סופי עד יומו האחרון.

כמה חשוב ידיעה זו לכל אדם ריגש, המצפה שבעל נפש כמו החזון איש, לא יעבור בשתיקה רגשית לנוכח ההתרחשויות בזמנו.

 

צנזורה של הטעיה

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לסוג אחר של צנזורה, בה אין השמטה של מילים, אבל אפשר שהיא יותר מסוכנת. זוהי צנזורה של הטעיה, בידי העורך להבליט ולהדגיש משפטים מסוימים, או להיפך, להכהות או להסיט תשומת לבו של הלומד. ולכך כמה דוגמאות:

  1. ידיעה או אמונה

מצורף צילום הלכה הראשונה ביד החזקה לרמב"ם עם מדור מקורות וציונים, אותו ערך הרב החכם ר' דוד צבי הילמן ז"ל, ובהמשך תשובות שכתב הרב הילמן, לתלמיד 'מרכז הרב' שטען נגדו, על השמטת דבריו של הרב קפאח ז"ל.

 

 

חובתו הגדולה של האדם בעולמו אליבא דהרמב"ם, ושאותו הביא בהלכה הראשונה ביד החזקה, הוא 'ידיעת השם'. וזה לא רק הדבר החשוב ביותר, אלא הדבר היחיד שבכלל קיים! כל התורה כולה אינה אלא מבוא להביא את החברה למצב בו יופיעו יחידים שיידעו את השם.

בדיוק בהלכה זו, במהדורה שהשקיעו עשרות שנים לההדרתו, ושנחשבת לעבודת עריכה מושלמת של היד החזקה, בא העורך הנחשב כבעל דעה רחבה מכל צוות העורכים, ומנסה בכל כוחו (ואני מאמין שזה ב'לא מודע) לשבש את המשמעות של קריאתו זו של הרמב"ם.

הלא הרב הילמן ידע היטב שהרמב"ם דורש ידיעת השם במובן של הכרת ההוכחות על מציאות ה' וייחודו, באופן שהוא נרשם בנפש באופן יציב אחר חקירה ודרישה. מדוע ראה הרב הילמן צורך לטשטש את המלה ידיעה ולציין שהמתרגמים בספר המצוות תרגמו "אמונה"?!

שימו לב, הרב הילמן הוא איש אמת, ואני אומר זאת בכל הרצינות, גם כאן הוא לא שיקר, כל דבריו אמת. אבל יש כאן מאבק של "שלנו" ו"שלהם" והרב הילמן עם כל הביקורת שלו על "שלנו", היה בכל זאת מ"שלנו", והחשיבות לידע כללי אוניברסאלי, נחשב ל"שלהם" וזה מה שהביא אותו לטשטש את המקור לכוח "שלהם". וחובה לציין, כי הרב הילמן נלחם "בהם" כי "הם" כפי שהוא הכירם, רצו לעקור את התורה! ואספר סודות מהחדר, שהרב הילמן חקר אותו כמה וכמה פעמים על אורח חייו של ר' יואל קטן, כי הוא שם לב שהוא ירא שמים גדול, וזה הרי לא ייתכן, כי הוא "משלהם", וזה לא נתן לו מנוחה.

  1. ריכוך עמדה

הנה לפניכם צנזורה עדינה. מדובר בקושיא מפורסמת על חכמי התלמוד, שהתפארת ישראל מביא מרבי מנשה אילער, בסגנון חד משמעי: והגאון… אמר דכולה מתניתין… העורך של ספר המפתח ריכך את הדברים בהוספת שתי מילים: "ואפרש לומר". אפשר שזה נעשה בצורה מודעת, ואפשר שזה נעשה בתת מודע..

  1. העתקה חלקית

כך כותב המלבי"ם בארצות החיים ס' ד ארץ יהודה ס"ק ד "בא נא אתי ואראך פרק שלם בדברי הרמב"ם שהוא פ"ד מה' דעות שדבר שם בהנהגת הבריאות, ורובי ככולו סותר לדברי הש"ס. כי מה שכתב…  מכל זה עיין רואה ואזן מילין תבחן שבדרכי הרפואה והסגולה לא חש לדברי התלמוד ולבו הלך בדרך רפואות טבעיות לפי טבע זמנו ומקומו.

והנה עורכי 'ספר המפתח' הנספח לספרי הרמב"ם במהודרת שבתי פרנקל העתיקו רק חלק מקושיותיו של המלבי"ם וגם שהביאו אותם כקושיות פרטיות ולא כחלק ממגמה כנ"ל.

אמנם בהמשך ימיו חיבר המלבי"ם קונטרס בשם עלה לתרופה (הלכות דעות פ"ד להרמב"ם עם פירוש עלה לתרופה להגאון מו"ה מאיר ליבוש מלבים ז"ל  בארדינב תרפ"ה. הודפס שוב 'מחדש בהערות ותיקונים מאת הרב ישעיה אפשטיין, ופורסם גם בתוך ספר המלבי"ם בהוצאת נצח ב"ב במלאות מאה שנה להמלבי"ם, {ומתוך מהדורה זו עם תיקוניו ושיבושיו, בלי הגהותיו ומבלי לציין את מקורו בספר זכרון שושנת עמקים תשנ"ט}) על פרק ד' מהלכות דעות: "עלה לתרופה, להתיר פה של אלמים, מעדנות כסיל לפתח, על משקל הצדק והיושר, על השלחן אשר לפני ה', דשנים ושמנים מיני מגדים, עלים רעננים, מעל שלחן הקדוש, העומד בבית המלך הגדול, אביר הרופאים שר הטבעים הרמב"ם, בנויים לתלפיות, על כבוד מלכים אין חקר, רבותינו הקדושים חכמי התלמוד ז"ל, ולפלפל עד מקום שיד שכלי מגעת".

 בקונטרס זה משתדל המלבי"ם למצוא מקור לדברי הרמב"ם מהש"ס וליישב את הקושיות שהקשה בארצות החיים. אמנם ניתוח דבריו בכמה מקומות שם מלמד שלא חזר בו המלבי"ם מעיקר דבריו על מקורותיו של הרמב"ם בדרכי הרפואה והסגולה. בכל אופן, וודאי שהמלבי"ם לא יצא נגד הדעה שהרמב"ם ביסס את דבריו על פי המדע שבזמנו וכפי שטוען הרב אליעזר רוט באסיא עא-עב המציין לקונטרס עלה לתרופה ולא מזכיר את דבריו מארצות החיים.

ניתוח מקרה – תשובת הרשב"א, נטיות של בעלי השקפה שונים עשו בו כחפצם

שו"ת הרשב"א חלק א סימן צח

שאלת בהמה שנמצאת יתרת אבר באותן אברים שהיא נטרפת בהן ובמקום שנטרפת בו. ונתברר שעברו עליה שנים עשר חודש. מי נימא כיון שעברו עליה י"ב חודש בודאי אינה נטרפת ונכשירנה דטרפה אינה חיה שנים עשר חודש /חולין נ"ח/ ואף על פי שראיתי ושמעתי מי שמכשיר ומיקל בדבר אני רוצה לעמוד על דעתך.

תשובה אם ראית ושמעת מי שמיקל ומכשיר ביתרת או בכל מה שמנו חכמים מכלל הטרפיות אל תשמע לו ולא תאבה אליו ולא תהיה כזאת בישראל. וכל מי שמכשיר זה נראה בעיני כמוציא לעז על דברי חכמים. והריני מאריך עמך בדבר זה כדי שיהא לך ולכל ירא וחרד בדבר השם גדר בנויה. ולא יעשו דברי חכמי ישראל המקודשים כגדר הדחויה ועלה שועל ופרץ. הרי שמנו חכמים… אלא מאי אית לך בתוך שנים עשר חודש. הכא נמי בתוך שנים עשר חודש.

וכיון שכן אפילו יצאו כמה ויאמרו כך ראינו אנו מכחישין אותן. כדי שיהא דברי חכמים קיימים ולא נוציא לעז על דברי חכמים ונקיים דברים של אלו. וכיוצא בדברים אלו אמרו בההיא אתתא דאמרה ליה לרב אסי אני שהיתי לאחר בעלי עשר שנים וילדתי. אמר לה בתי אל תוציאי לעז על דברי חכמים וחזרה ואמרה היא רבי לגוי נבעלתי. וכן בכרות שפכה שנקבו ביציו שאמרו שהוליד. ואמר להם רב צא וחזר על בניו מאין הם ולומר שאי אפשר שיהיו דברי חכמים בטלים. וכיוצא באלו אני אומר כאן בבקשה מכם אל תוציאו לעז על דברי חכמים. בכל מה שמנו חכמים בטרפיות הודאין ולא עשאום ספק טריפה.

ואם יש מי שלבו נוקפו ויאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב. ורוב בעלי חיים שנטרפו באחד מן הטרפיות שמנו חכמים אינן חיין. אבל אפשר שמקצתן חיין חזק גופם וטבעם. אם כן כבר בטלת כלל משנתנו שאמרה שאין כמוה חיה... ואם כדברי אלו בא ונעמיד דברי שניהם ונאמר כל שלא השהינו אותה שנים עשר חודש טריפה. אבל אם שהתה שנים עשר חודש כשרה. וזו שחית נודע אשר היא אינה טריפה. אלא שכל מי שנקרא כדבר זה רעיון רוח ודברי הבאי שומר נפשו ירחק מהם שאין אלו אלא עורון ותמהון לב. ואם תשוב ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת ברגל ששהתה שנים עשר חודש. זו היא שאמר רבי יהושע בן לוי לרבי יוסי בן נהוראי על דא את סמיך כלומר אי אפשר. וכאילו אתה מעיד על שאי אפשר שראית אותו בעיניך. או סבה אחרת יש. וכן בכאן אנו שואלין אותו שמעיד מאין אתה יודע ששהתה זו. שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך בזמן או שמא נתחלפה לך בהמה זו באחרת. שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל שנים עשר חודש. ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך. נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר. ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני.

ועוד אני אומר שלא אמרו שהיתרת זו אינה חיה. אלא כך אמרו שכך קבל משה מסיני שהיתרת כנטול. וכל שאילו ינטל אינו חי שנים עשר חודש אפילו מעתה שלא נטל טריפה כאילו נטל. ואף על פי שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו. וכן בחסר רגל אפילו חיה טריפה. שאילו לא נולדה כן אלא שלימה ונטל רגלה לא חיתה אף עכשיו טריפה.

וסוף דבר מוטב נחזור אחר הטענות כדי לקיים דבריהם ולא שנדחה דבריהם המקודשים האמתיים המקויימים ונעמד ונקיים דברים בטלים של אלו. וכמה צריכים בעלי הנפש והחיל אשר נגע אלהים בלבם להשמר ולהתרחק מן המקילין מתוך הפטפוטין. שאין הכל בקיאין בתשובות השאלות והדברים שעוקרין את התחומין אשר גבלו ראשונים. אלא צריכין הכל לשמור העיקרין המסורים בידן של ישראל. ואפילו באין כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותן ממקומם. ואין מן הראוי לשמוע ממי שבא להורות במה אשר לא שערום האבות הראשונים והמכשלה את הרבים. וכל שכן אם לא היה המתיר חכם גדול וירא אלהים ושאין לבו גס בהוראה.

ומלבד זה אני מסדר לפניך ולפני כל כיוצא בך ענין תדענו ויהיה תמיד בין עיניך והוא ענין המנהג שבכל מקום ומקום. ואני כבר נשאלתי על עניני המנהגות מנכבדי עירכם עיר טודי"לא והשבתי בהם בארוכה בין במנהגי אסור והיתר ובין במנהגי דיני הממונות. ועוד אני כותב אליך קצת במה שצריך לך לנדון שלפנינו. דע שיש כמה מקומות בישראל שנהגו איסור בדבר שבמקום אחר נוהגין בו היתר באותו מקום שנהגו בו איסור…

…לפיכך הזהר בכלל הדברים האלו הרבה. כי יש אנשים נפשם תאבה מאד להקל ואינן מביטין בעיקרים. ורוב העם בדברים אלו כעורין ואם שמא יכשל המורה יפלו כל הנעזרים בו וישובו לכסלה. השומר אמת לעולם ישמור רגלך ורגלנו מלכד ברשת הדברים הנאסרים והמונעים מדרך אנשי אמת ואשר על פיהם תורת אמת.

דברי הלפרין על הרשב"א

מתוך כתב העת אסיא עא-עב (כרך י"ח, חוברות ג-ד) עמ' 90-102 (תשס"ג)

ח. סכנה לזלזול בדברי חז"ל

והרשב"א בתשובה כתב על מי שמעיד על בהמה שיש בה סימני טריפה ואע"פ כן נשארה בחיים יותר מי"ב חודש:

"וכיון שכן אפילו יצאו כמה ויאמרו כך ראינו – אנו מכחישין אותן. כדי שיהא דברי חכמים קיימים ולא נוציא לעז על דברי חכמים ונקיים דברים של אלו… ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך, נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר. ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני".

הרי שלדעתו אין להתייחס כלל לשום עדות הסותרת את כללי המציאות הנלמדים מדיני טריפה שמקורם בהלכה למשה מסיני, "ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו, ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל" וכו'.

בדברי הרשב"א נרמז לכאורה החשש להוצאת "לעז על דברי חכמים ונקיים", ואולי גם החשש לזלזול ח"ו בדברי חז"ל, בהלכותיהם ובגזירותיהם. ראוי להעיר כאן כי לדעת הרמב"ם בספר המצוות (שרש ראשון) החיוב לשמוע לדברי חכמים בכל מה שקשור להלכה, הוא חיוב מן התורה בעשה ולא-תעשה. ולכן אי קבלת דברי מדע המוזכרים בתלמוד אינה יוצרת סכנה של זלזול בדברי חז"ל בהלכה, מאחר והקב"ה ציוונו בתורתו לשמוע בקולם, לעשות ככל אשר יורונו ולא לסור מדבריהם ימין או שמאל. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן החולק שם על הרמב"ם, וסובר כי לאו דלא תסור חל אך ורק על האמור שם בתורה, אולי באמת קיימת סכנה כזו, במיוחד אם סובר הרמב"ן שהחיוב לציית לתקנות חז"ל נובע מאמונת חכמים. אמנם דברי הרמב"ן טרם נתבררו לי, ואכמ"ל.

כמו כן, דומני שקיימת סכנה אמיתית לזלזול בדברי חז"ל דווקא אם לא נקבל את דברי רבי יהודה הלוי "חלילה לא-ל מהיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין, או דבר שהוכח במופת שכל", ודווקא התאמה בין המציאות לדבריהם הקדושים
עשויה למנוע זלזול מסוכן. 

דברי סולוביצ'יק

פורסם באסיא כתגובה לדברי הרב הלפרין:

החשש ללעז על דברי חכמים בשיטת הרשב"א

…בנוגע לדברי הרשב"א אתה כותב (באות ח). "בדברי הרשב"א נרמז לכאורה החשש להוצאת 'לעז על דברי חכמים ונקיים' (המלה 'ונקיים' שייכת להמשך: ונקיים דברים של אלו) ואולי גם החשש לזלזול ח"ו בדברי חז"ל, בהלכותיהם ובגזירותיהם".

ארחיב את דבריך: בוודאי גם הרשב"א ידע שידיעת חז"ל את התורה והמצוות וכוחם לתקן תקנות בכל מקצועות התורה, אינה קשורה ליכולתם המדעית המצריך נסיון רב אין קץ ולכן הידע בו הולך ומתרחב. בכל זאת רצה הרשב"א לקיים את דבריהם בידיעת המציאות, כדי שלא ירד ערכם של חז"ל בעיני ההמון, ובפרט שדבר זה יגרום שהעם יבוא לזלזל גם בשאר דבריהם.

האמת אומר, שבתחלה עלתה בי המחשבה, שלא החיפוש אחר האמת עומד מאחורי הדברים, אלא רצון להגן על הרשב"א. שכן בעיון ראשוני בתשובת הרשב"א עולים לכאורה דברים מפורשים וברורים שאי אפשר לומר שחז"ל טעו בידיעת המציאות בנוגע לדיני התורה. אבל עיון חוזר ונשנה בדבריו הביא אותי להביא סימוכין לדבריך וכלהלן:

1.   אחרי כל חריפות הלשון כותב הרשב"א "וסוף דבר מוטב נחזור אחר הטענות כדי לקיים דבריהם ולא שנדחה דבריהם המקודשים האמתיים המקויימים ונעמד ונקיים דברים בטלים של אלו".

וכאן הבן שואל: מה ענין "מוטב" לכאן? הלא הדבר הוא הכרחי כפי שהרחיב עד עתה?

2.   בתחילת התשובה כותב הרשב"א "והריני מאריך עמך בדבר זה כדי שיהא לך ולכל ירא וחרד בדבר השם גדר בנויה. ולא יעשו דברי חכמי ישראל המקודשים כגדר הדחויה ועלה שועל ופרץ". גם בסוף התשובה הוא כותב "וכמה צריכים בעלי הנפש והחיל אשר נגע אלהים בלבם להשמר ולהתרחק מן המקילן מתוך הפטפוטין, שאין הכל בקיאין בתשובות השאלות והדברים שעוקרין את התחומין אשר גבלו ראשונים, אלא צריכין הכל לשמור העיקרין המסורים בידן של ישראל ואפילו באין כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותן ממקום ואין מן הראוי לשמוע ממי שבא להורות במה אשר לא שערום האבות הראשונים והמכשלה את הרבים".

אילו היתה ידיעת חז"ל את המציאות, דבר מוחלט אצל הרשב"א, הוא לא היה נזקק כל כך לענין הגדר והגבול, שהוא מבליט כאן ביותר.

3.   הרשב"א שם ממשיך וכותב רשימה על "ענין המנהג שבכל מקום ומקום… ועוד אני כותב אליך קצת במה שצריך לך לנדון שלפנינו" ותוכן דבריו שם שיש להזהר הרבה כשבאים להתיר, אפילו במקומות שההיתר הוא על פי דין.

גם כאן הבן שואל: מה כל זה קשור לנשוא שבתשובה? הלא לפי דבריו בתשובה, הרב ההוא שהתיר את 'היותרת' טעה בדבר משנה! אלא די ברור שרמז יש כאן בדברי הרשב"א.

הייתי מסכם את דברי הרשב"א בערך כך: הלכה למעשה אין לומר על חז"ל שלא ידעו את המציאות בדברים הנוגעים לפירוש התורה ולקיום ההלכה. הלכה זו יסודה בתיקון הדת וחיזוק בדקיה, שלא יבואו אנשים שאינם מבינים בתשובת שאלות ויבואו לעקור תחומים אשר גבלו ראשונים.

בשולי הדברים אוסיף כמה אסמכתות נוספות מחידושי הרשב"א ומדברי הש"ך והחת"ס.

1.   הרשב"א בחידושיו חולין נד, ב מקבל את קביעת הרופאים. וכלשונו שם "ואע"ג דחזינן להו עכשיו דחיין בבידור סימנין וע"י הרופא ואע"פ שנפחתה הגולגולת אפי' ברובה, אין אומרים בטריפות אלא מה שמנו חכמים, כנ"ל".

2.   הש"ך ביורה דעה סימן נז ס"ק מח ג"כ הבין מתוך התשובה שאכן אפשר שטריפה תחיה יותר מי"ב חודש. אלו דבריו שם: "בתשובת הרשב"א כתב כן איתרת דאע"פ שנשתהה בודאי י"ב חדש אסור… דאע"ג דטעם דטרפה הוא משום שאין כמוה חיה, מ"מ אם חי י"ב חודש אסיר, …דאין להכחיש בשום ענין דברי חז"ל שאמרו שהיא טרפה. ומשמע מדברי הרשב"א שם דצ"ל הא דהיא חיה י"ב חדש ע"כ נס הוא, אבל עכ"פ טרפה היא".

      על דברי הש"ך אלו כתב הרב וינברג בשרידי אש ח"ב סי' ד פרק ג "והנה המעיין היטב יראה דהרב הש"ך ז"ל לא דק, דאדרבא כל דברי הרשב"א שם סובבין על קוטב שאין תולין בנס… ועל זה טרח הרשב"א ז"ל באותה תשובה כל מה שטרח להביא ראיות ברורות שאין להכחיש דבריהם ז"ל במציאות, שהטריפה אי אפשר לה לחיות בשום אופן יב"ח, ושהמעיד שראה טריפה שחיתה יב"ח שקר ענה, ואפילו אם יבואו כמה ויעידו על ככה, סהדי שקרי נינהו, זהו העיקר והשורש שנתלבט הרשב"א ז"ל בחכמתו הגדולה לקיימו, כמבואר למעיין ומדקדק היטב בדבריו ז"ל".

3.   החת"ס בחידושיו בתחילת 'אלו טרפות' ד"ה והנה מביא את תשובת הרשב"א הנ"ל "שאפילו אירע אחד מאלף שתחיה הבהמה שהיא ודאי טרפה יותר מי"ב חודש, מ"מ היא טרפה כיון שאין אחרים כמוה חיים" (וראה שם ד"ה ביש"ש).

דברי זלזניק עורך שו"ת הרשב"א

מתוך מכתב לסולוביצ'יק

קבלתי מכתבו עם המצורף אליו ומאחר ולדעתי לא פרשו נכונה את דברי הרשב"א אבאר את הנראה לפי קוצר דעתי

הנה לדבריכם בחנם חרד הרשב"א את כל החרדה הגדולה הזאת, ופתח בקול רעש גדול וסיים בקול דממה דקה. אלא וודאי אצל הרשב"א שלא ניתן לפקפק בדברי הנ"ל כלל ועניין לא להלכה ולא למעשה לא בדין ולא במציאות, אלא הביא דברי האומר שאם חייתה יב חודש כשרה, ואף הוא כפי הנראה לא קלטא קני באגמא היה, ופתח הרשב"א להוכיח מדברי הגמרא שאי אפשר שתחיה וכל שכך אמרו חז"ל לא ניתן לקבל ערעור ופקפוק על מה שאמרו הם.

אך אם יבוא החולק ויאמר כי שערי תשובה לא ננעלו ויבא לדחוק דברי חכמים ולקיים דברי החולקים, נאמר שעד שאתה דוחק להעמיד את דברי חכמים ולדחוק את אשר רואים בעינינו, נעמיד דברים אלו ולדחוק דברי חכמים, ע"כ השיב הרשב"א כי מוטב לדחוק את המציאות ולקיים דברי חכמים ולא לדחוקת דברי חכמים לדחקו ולהוציא מפשטן, בשביל לקיים דברים בטלים של אלו.

וכאן הוסיף הרשב"א להזהיר על שמירת הגדר ולא להתפתחות לדברי המקילין ולא באותם האפיקורסים הבאים לבטל דברי חכמים עוסק הרשב"א, אלא באותן הבאים לעקור הלכות קבועות … … ש והתריע הרשב"א מהסכנה האורבת בדרך זו ושעל כן אין מן הראוי לשנות הלכות קבועות אף שיראה לשומע כי דברי המקילין דברי טעם הם.

והוסיף הרשב"א כזה את הדברים התלויים במנהג שאף בדברים אלו, שידוע כי יש לדברי החולק מקום, אין לבטל את המנהג..

סוף דבר, אין לדעתי מקום לפרש פירוש אחר בדברי הרשב"א ודעתו ברורה כשיש לכל עדות על מציאות העומדת בסתירה לדברי חז"ל שקר הוא וכל דבריו בסוף התשובה הם כנגד … לפרש דברי חכמים שלא כפי השפוט והמקובל עד שיתאמו לדברים.

עם מי הצדק?

  • הרב הלפרין, קיבל שוחד דמצוה
  • סולוביצ'יק היה עצלן. הוא הסתפק ברפרוף בדברי הרשב"א. אילו היה לומד את הרשב"א במתינות בלי לדגל כלום היה מגלה את הפסקה שהדגשנו "ועוד אני אומר…." שם הרשב"א נותן אפשרות שהיותרת חייה, כי יותרת כנטול דמי הוא "דין" ולא מציאות עיי"ש. אז סולוביצ'יק צדק ברגישות שגילה ברשב"א, אבל שלא מהך טעמא!!!!
  • זלזניק היה תפוס בעקרון של "לפרש דברי חכמים כפי הפשוט והמקובל אצלנו. יש לו נטיה כזאת גם כאשר הרשב"א אומר שחז"ל הוסיפו לטריפות מסברא, הוא מציע שכך קבלו. ביחס לדבריו שם על הרמב"ם, זה נדוש ואכמ"ל.
  • בין הש"ך לוינברג, וינברג צודק. האם הש"ך הושפע מכיוון סולוביצ'יק? איני יודע.
  • החת"ס, על מה התבסס? איני יודע.

מצורף בזה העתק משו"ת הרשב"א מהדורת מכון ירושלים עם הגהותיו של הרב זלזניק. שימו לבד לשני דברים:

העניין העיקרי שאני רוצה להראות בזה הוא, שאין אצלו "בתי מדרשות", יש אמת אחת המקובלת אצל רבותינו, ואותה הוא מנסה למצוא.

עוד יש לשים לב לדיוק שמצא בלשון הרמב"ם, ובעיני ניפח את הדיוק עד הוצאת דברים מהקשרם. במקרה כזה יש לנו לאמץ את דבריו של החזו"א להרב שך, האם כך היה כותב הרמב"ם, אילו זה מה שהיה רוצה לומר?

 

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר
הוספת תגובה

תאריך 07/05/2013
קטגוריה כללי
2012 © בית המדרש של הרב אליהו סולוביציק