חכמים אל תתייאשו מן הפשט

בהמשך להרצאה בוידאו "עריכה תורנית" חלק ב' להלן תמלול חלק מההרצאה.

ריבוי הדעות בבית המדרש ומגוון תפיסות העולם התורניות של בואי שעריו הם חלק בלתי נפרד ממהותו של בית המדרש ועוצמתו. אחד הנושאים המועדים לגרימת ויכוח בבית המדרש הוא היחס ל"הכי במאי עסקינן", או ל"חסורי מחסרא" בתלמוד. בחלוקה גסה אפשר לסווג את אנשי בית המדרש לשלוש כתות: כת ראשונה יבטלו מחשבות מסוג זה, לא יכירו בלגיטימיות השאלה ולא יקבלו אותה כנושא ראוי לדיון. כת שנייה, אלו החכמים בעיניהם ומחשיבים את עצמם כרציונליים, בכל 'אוקימתא' שייתקלו, יחפשו הסבר מדוע אינה נחשבת לדוחק, ובכל 'חסורי מחסרא' ישתדלו להוכיח מדוע זה בעצם מוכח מתוכה. אצל כת שלישית השאלה היא שאלה, והנושא ראוי לדיון, אך יעשו ענווה עטרה לראשם ויידעו שאין לבחון את הדחק והפשט בעיניים עכשוויות. יבקשו הם לדעת מה אמרו הגאונים והמפרשים הקדמונים בשאלה זו, ובאופן כללי יאמצו גישה שאומרת שמהסתומות נלמד על הגלויות, שאף להם רבדים נוספים והנסתרים מנגד עינינו.

אחר הזהירות מלהתקרב לגחלתן של חכמים, אצביע על דברי הרשב"ם על "הפשטות המתחדשות בכל יום" במקרא, ואקח אותם על לימוד התלמוד. הרבה דברים שנראים בהשקפה ראשונה קשים בפשט, אחר עיון וחיפוש מתמיד, מתגלים כפשוטים ובהירים. מאמר קטן זה מביא שתי דוגמאות בדף גמרא אחת במסכת חגיגה, שאחר החיפוש והעיון מתגלה לכאורה הפשט הפשוט.

כאן אביע תודתי לעורכי התלמוד במהדורות שוטנשטיין ומתיבתא, על שנעזרתי במאמצם להציג את 'הפשט' לפני הלומד, ובקריאה של חיבה אזרזם להעצים מגמה זו ואף אעיז להציע להם להביא במדור מיוחד כל תוספתא וירושלמי המקבילה לסוגיות הבבלי ולהשוות ביניהם, כחלק מלימוד הפשט.

מבוא – בין היוצר לפרשן

לפני כחצי יובל שנים, התארחתי עם חברים אצל איש האמת רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל בביתו אשר בשערי חסד בירושלים. רבי יצחק שלמה האריך בדיבור על ש-'חכמת האמת' מחויבת מתוך התנ"ך, ובמידה מסוימת גם מתוך התורה שבעל פה, במשנה וגמרא, שלא יימצא לדבריהם פשר, אילולי היה מטובע בהם 'תורת הסוד'. ילדות הייתה בנו והטחנו בפניו הלא תלמודנו אומנותנו, יודעים אנו אותה היטב ולא חסר בה דבר. אילו היה קיים רובד נוסף בשיח התלמודי, זה היה חייב לבוא לידי ביטוי במשא ומתן שבמהלך הסוגיה.

פתח רבי יצחק שלמה ואמר, הבה נשווה את הסוד הנסתר, להגיון הגלוי. כמה נתקלתם בשיח בין חכמי הראשונים מפרשי התלמוד שהציר שלו הוא סברה והגיון? המכירים אתם ויכוח שהמתדיינים מצטיידים בה בנשק השכל? אף על פי כן, ברור לנו שההיגיון הוא חלק בלתי נפרד מכל שיח של מפרשי התלמוד. הוסיף רבי יצחק שלמה ואמר, צאו והביאו את הקדמת הרמב"ן למלחמות ה':

כי יודע כל לומד תלמודנו – שאין במחלקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברב קשיות חלוטות. שאין בחכמה הזאת מופת ברור, כגון חשבוני התשבורות ונסיוני התכונה. אבל נשים כל מאדנו ודינו מכל מחלקת, בהרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות ונדחק עליה השמועות. ונשים יתרון הכשר לבעל דינה, מפשטי ההלכות והגן הסוגיות, עם הסכמת השכל הנכון. וזאת תכלית יכלתנו, וכונת כל חכם וירא האלהים בחכמת הגמרא.

שימו לב לדבריו, אמר רבי יצחק שלמה, נרחיק דעה הנוגדת את השכל, ונאמץ דעה שההיגיון מסכים אתה. כלומר אין שכלנו והגיון לבנו זכים ונקיים שישמשו לנו לאבני בניין במגדל ההלכה, ואף לא נכריע על פיהם בין אמת ושקר, בכל זאת השכל יהיה נר לרגלנו ונשתמש בו לסינון האפשרויות שאינם עוברות את סף ההיגיון. כך הדבר אמר רבי יצחק שלמה ביחס לזיקה בין המשא ומתן התלמודי, לחכמת הסוד, האמוראים כבר לא קבעו דברים על פיה, אך ההלכה הייתה צריכה להתאים בעיניהם לרוח הדברים של הסוד. עד כאן דברי רבי יצחק שלמה, ודברי פי חכם חן.

התחברתי מאד לדבריו והשלכתי אותם ביחס לחכמי התלמוד, לפחות במקום שתפקידם הייתה 'פרשנית' ולא יצירתית ולעובדה זו השלכות לדרך שלנו להבין את דבריהם. כלומר, כאשר אמורא מפרש את המשנה באופן מסוים, אין הוא רואה את עצמו אחראי על תוכנם, כי ברגע שהגיע למסקנא מתוך ראיות נסיבתיות שזה הפירוש במשנה, והדבר אפשרי מבחינת ההגיון, או על פי חכמת האמת – לדברי הרב זילברמן, יכול הוא להניח שהדבר אכן מחויב מהבחינות הנ"ל ואין זה מתפקידו לוודא את שהתוכן מחויב, די לו שהוא אפשרי. הקדמה זו תסייע לנו בהמשך בפנים המאמר.

עמודים: 1 2 3

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר
הוספת תגובה

תאריך 13/11/2012
קטגוריה כללי
2012 © בית המדרש של הרב אליהו סולוביציק