ליל שימורים – כי די לויכוחים

 

אחד הביטויים המרכזיים בפסח הוא השמירה. "ושמרתם את המצות", "ושמרתם את הדבר הזה לחק", ליל שימורים הוא", "שמרים לכל בני ישראל לדורתם". "שמר את חדש האביב לעשת פסח לה' א'".

והוא דבר ייחודי לחג הזה.

וכן מצאנו בפרשת הרגלים במשפטים ובכי תשא ובפרשת ראה, בכולם נאמר שמירה ביחס לפסח בלבד.

עוד יש לציין שההתייחסות לאביב מרכזית לפסח, אך בכל מקום ציין שיחודו הוא " כי בו יצאת ממצרים", בעוד שהקציר והאסיף כאשר ציינו ביחס לשבועות ולסוכות לא ציין סיבה של ייחוד.

והוא משום שבקציר פועל האדם, קוצר לעצמו את התבואה. ובאסיף מכניס התבואה לביתו.

אך באביב אין אדם עושה בו כלום.

לכן צריך לציין "כי בו יצאת ממצרים", שדווקא באביב יצא ולא בקציר ולא באסיף.

ההבחנה יסודית בין הקציר והאסיף לאביב, שאביב הוא מעשה א' כולו, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". ואילו בקציר ובאסיף יש מעשה אדם.

חז"ל למדו אותנו "שאין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים", מי שאסיר, משועבד בנפשו, שהשתלט עליו תודעת העבד, התלות בדעתו של אחר, הפועל על פי רצונו של אחר ואינו בעל רצון עצמי. הוא אינו יכול לשחרר את עצמו, כי הדבר סותר את עצם מהות העבד. שהעבד אין לו רצון עצמי.

רק יכול להשתחרר מבית האסורים על ידי רצון שלישי, שהוא מפעיל את העבד, או לכל הפחות מונע ממנו להשתעבד למשעבדו.

כך יציאת מצרים לא היה יכול להתקיים ללא התערבות א' מבחוץ, "ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעובדים היינו לפרעה במצרים.

וכעין זה הוא האביב שבו כל העולם קם לתחייה אחר תרדמת החורף ולא ע"י מעשה האדם. ומאחר שאינו תלוי במעשיו צריך הדבר לתשומת ליבו של האדם שיתחבר למהלך הזה.

בשמירה ולא במעשה. בתשומת לב, בהתייחסות, בתפסיה של הרגע ובהתחברות.

מה שתלוי במעשה האדם קשה לו לפספס. אבל מה שאינו תלוי במעשיו צריך הוא שמירה יתרה להתחבר אליו.

לצאת ממצרים להשתחרר משעבוד, לצאת לחירות, בראש ובראשונה אינה תלויה במעשה אלא בתשומת לב, בזיכרון ובשמירה.

"אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק פתחי לי  אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצתי רסיסי לילה"

אנחנו צריכים להיות קשובים לקול הדוד הדופק, להסיר מעלינו את רסיסי הלילה לקום ולפתוח.

בימים אלו שבו מתנער העולם מרסיסי הלילה, שישראל עסוקים בנעור של המצוות שהחמצנו, שקול הדוד דופק פתחי לי, צריכים אנו להיענות לקריאה זו, "נצא השדה נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר, הנצו הרימונים"

להשתחרר מכל המריבות והסכסוכים הקטנוניים שבהם אנו עסוקים תמיד. להשתחרר מכל העניינים הקטנוניים שאנו שקועים בהם תמיד, ונצא למרחב למבט מקיף אשר אינו מצומצם בזווית הפינתי שבו אנו חיים.

שנצא מהמצרים הצרים שבהם אנו שרויים על ידי הקשבה לקול הדוד המבקש להוציא אותנו מן המצר, וכך במקום שנהיה אנשים ניצים נזכה להיות כאיש אחד בלב אחד.

  • תגובות
  • אודות המאמר

חובה להתחבר לאתר בכדי להוסיף תגובה - התחברות

תאריך 30/03/2015
קטגוריה כללי
מאת הרב דוד לוי
לכל המאמרים של הכותב

2015 © בית המדרש של הרב דוד לוי