האם בשעת הסתר פנים ישנה השגחה פרטית?

טז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה ׀ אַחֲרֵי ׀ אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים: יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כ) כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה ׀ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן, וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי: כא) וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים לא)

מפסוקים אלו אנו למדים כי ישנם מצבים שונים של יחס בין העם לבין קונו.

מצב של ברית לעומת הפרה, ריח ניחוח לעומת חרון אף, חיבור לעומת עזיבה, גילוי פנים לעומת הסתרה, שכינה  בתוכם לעומת אי הימצאות האלוהים בקרבו.

ועלינו לשים לב לדבר נוסף, ישנן רעות שה' מביא על עמו לעומת רעות המוצאות אותו. כאשר מגיעה רעה על העם, ישנן שתי אפשרויות, האחת שה' כועס עליו ומביא עליו עונשים, שאז אי אפשר לטעון "הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה", משום שאלו רעות שבאות בכוונה תחילה, ואינן מאורעות טבעיים המוצאים את העם.

לעומת זאת, ישנו מצב שאחר העונש המכוון, שבו העם נעזב לגורל הטבע, שיש בו הרבה רעות וצרות הבאות והולכות ופוגשות במהלכן בני אדם ועמים,  או אז, כאשר ימצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, יהיה אפשר לומר בַּיּוֹם הַהוּא "הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה", דהיינו צרות שבאות אך ורק כי אין ה' איתנו לשמור עלינו בגילוי פנים.

ואז תענה השירה הזאת לעד: לד) הֲלֹא-הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי: לה) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ: לו) כִּי-יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: (דברים לב)

כלומר, שישנם זמנים שכבר אינם בחינת "חרון אף" אלא בחינת שעת דמדומים בין מוט רגלי האויב, לבין דין ה' עמו, בין יום אידם לבין נחמה וברית מחודשת.
זמנים אלו קשים מאוד, משום שהעם מופקר לשליטת רעות רבות וצרות, ואין לו אלא לדעת כי אין ה' עמו. ובסופו מה הוא אומר: מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ: (דברים לב)

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר

חובה להתחבר לאתר בכדי להוסיף תגובה - התחברות

תאריך 23/09/2012
קטגוריה וילך
tagged
מאת מתי הורוביץ

מתי הורוביץ

לכל המאמרים של הכותב

2012 © בית המדרש של מתי הורוביץ