מדוע נבנתה אשת האיש מן הצלע ולא האיש מן האשה? ומה עם הבהמות?

יח) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: יט) וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: כא) וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים ׀ תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: כב) וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים ׀ אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם: כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת: כד) עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (בראשית ב)

ספר בראשית מעיד על עצמו שמטרתו היא לתאר את התפתחות העם וערכיו. דמויות ההוד וכשלונותיהם. ולפיכך הוא מלמדנו ראיה מורכבת ומעמיקה על ערכים, טוב מול רע, אמון מול חוסר אמון, יצר רע מול יצר טוב, חמס מול תמימות, הכנסת אורחים מול תקיפתם, על מרמה ועל זעקת הקוזק הנגזל ועוד. ולכן נראה לפרש גם את מעשי הפלא שבו, באופן רעיוני וערכי, ופחות בהיבטים הטכניים שבו.

הבה נתבונן בסיפור יצירת האשה, ונשאל שאלות פשוטות:

– מדוע טרחה התורה לספר כיצד נבראה אשת האדם ומדוע לא פירטה כיצד נבראו נקבות כל בעלי החיים?

– האם גם הנמר או היצור החתולי של אותם זמנים גם הוא נוצר יחידי, ולאחר מכן הורדם על מנת להוציא מצלעו נקבה שתהא לעזר כנגדו?

ובקיצור: "מדוע נבדל האדם שהיה בתחילה בודד?".

– ועוד, שהרי לא עלתה על דעתנו שמתחילה לא נועד האדם להתרבות, ובין אם יש לו צלע יתירה ובין אם לא עדיין אינו פרה ורבה. אם כן לכאורה היה אמור בכל אופן לקבל עזר כנגדו ומדוע נוצרה בדרך זו.

ובקיצור: "מדוע היה צורך בעסק מיוחד ביצירת האשה?".

על כו נראה להציע ביאור שונה בפרשה.

מדוע מתואר האדם בתחילה כבודד ולא כמו שאר חיות?

שבעילוי שנתעלה האדם מן החיה בהיותו בר דעת – שונה הוא מבעלי החיות. שלדורות, אין החיות מחפשות להן עזר והאדם כן.

שהאדם צריך להתבגר טרם יקח אשה, עד העת שיחוש צורך בעזר כנגדו. שהחיות יכולות להזדווג בשעה שיהיו בשלים לכך גופנית, והאדם רק כאשר יהיה בשל נפשית. שהחיות אינן יוצרות שותפות עם נקבותיהן, והאיש נעשה עמה שותף ליצירת חיים חדשים וכינון דעת הבנים.

מדוע היה צורך בעסק מיוחד ביצירת האשה?

משום שבעת בגרות האדם, אל יתפתה לקחת לעצמו בת זוג לבנים אף לא ליופי – אלא שיהיה לו טוב עמה: "עצם מעצמי ובשר מבשרי". כלומר שכאשר רוצה האדם אשה לכונן חייו עמה, יש להקדיש לכך זמן מיוחד ולברור מתוך כל האפשרויות את האפשרות התואמת ביותר לאדם.

נמצא כי על ידי משל בריאת האשה מתוך האיש אנו למדים מהו היחס הראוי לבחירת אשה – שהאיש יזהה בה את אישיותו הוא – "זאת הפעם… לזאת יקרא אשה".

 

ונמצינו למדים בפרשיה קצרה זו את מבנה הזוגיות הרצוי בין האדם ואשתו:

האדם יועד לגדל עץ של חיים בעולם, אך שלא כחיות הוא זקוק לאשה עבור חייו עצמו – משום שהוא חסר ואינו מסתדר ללא עזר. ולפיכך נברא יחידי – שיקנה דעת וחכמה וישכיל להבין מה חסר לו. ומהי הדרך הנכונה ליצור שותפות של חיים עם המתאימה לו.

לאחר שקנה דעת, עד שיש בידו לקרוא שמות ליישויות העולם, והוא יכול להבחין מי היא עצם מעצמיו, עליו לברור לו את האשה הטובה לו ביותר שיחוש בה עצם מעצמיו. ובאדם הראשון היו החיות מבחן לדעתו של אדם, האם הוא בשל להבחין בין אשה לאשתו.

 

ובמלים מעט שונות:

התורה אינה מתייחסת כלל אל נקבת החיה שאין לה שום היכרות ויחס אמיתי עם רובעה, שהרי אינו זקוק לה אלא לצורך רביעה. וכן אדם שלא קנה דעת הרי הוא מסוגל לבעול היום את זו ומחר את זו מבלי לחוש כי עצם היא מעצמותו.

ולא באה התורה ללמדנו פיחות בערכה של אשה שאין היא אלא עזר או בריאה מתוך האיש, אלא להיפך את יוקרה של האשה המהווה תחליף לקשר עם אביו מולידו ואמו הורתו. וממילא למדנו את גנאי הגבר המזדווג לאשה שאין הוא רואה בה שותפה שווה לחיים, שאין בו מותר מן הבהמה.

ואחריו מה הכתוב אומר: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. לא בשר תאווה אלא בשר הצלע, בשר מבשרו. שאף באביו ואמו לא דבק אלא במורשתם.

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר

חובה להתחבר לאתר בכדי להוסיף תגובה - התחברות

תאריך 09/10/2012
קטגוריה בראשית
מאת מתי הורוביץ

מתי הורוביץ

לכל המאמרים של הכותב

2012 © בית המדרש של מתי הורוביץ