המקום אשר יבחר ה' – קדושת האדמה או האדם?

ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן: ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן, וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא: ד) לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם: ה) כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: (דברים יב)

מבואר בזאת כי המקום בו יש לבנות את משכן ה' תלוי בבחירת השבט בו יבחר ה' – שבמקום נחלתו יש לשכן את בית ה' ולבוא שמה.

נמצינו למדים כי מקום המקדש אינו עומד בזכות עצמו – אלא תפקידו ללוות את הנהגת עם ישראל – העומדת בין העם לאלוהיו – להביא את דבר ה'.

כיון שרגילים לחשוב על מקום המקדש כמקום קדוש בזכות עצמו, בקדושת הקרקע, עלינו איפה לצאת למסע בעקבות גלגולי המשכן ולהבין מה טעם לא בנה דוד את בית ה', אפשר שכשנסיים את המסע, נבין את הדברים באופן שונה.

בתחילה,  טרם כבשו בני אפרים את נחלתם – עמד המשכן במקום מחנה יהושע, במקום שבו גלגל מהם את חרפת מצרים – שכרתו מחדש את ברית ה', ושם שיכן יהושע את מפקדת הכיבוש.

ומיד לאחר שכבשו את נחלת בני יוסף – הועבר המשכן לשילה נחלת שבטו של יהושע אשר בחר ה'.

לאחר מכן, בסוף ימי שילה נמצאה המנהיגות אצל שבט הכוהנים –  עלי הכהן, ואחר שחרב משכן שילה היתה ההנהגה מצויה באופן זמני בנוב עיר הכהנים.

כיון שהומלך שאול משבט בנימין, וכיון שהכרית את נוב עיר הכהנים עבר המשכן לגבעון הממוקמת בבנימין. אכן, לאחר הדחתו והמלכת דוד – העביר דוד את המשכן לירושלים הנמצאת בנחלת שבטו – יהודה.

והנה רצה דוד לבנות בית קבע לה' מתוך תמיהה הכיצד זה יגור הוא עצמו בבית ארזים וארון ה' באוהל, אך עלינו לשים לב למשמעות האמיתית של בית קבע בנחלת יהודה.

בית קבע אינו ניתן להעברה שעל כן באה האזהרה: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם … לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן לה' אֱלֹהֵיכֶם.  שאכן אוהל ה' יכול לעבור ממקום למקום "וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן". אך "בית" לא.

ולפיכך בניית בית קבע, פירושו של דבר הינו בחירת קבע בשבט אשר בנחלתו ישכנו את שם ה'. כלומר – שמלכות יהודה תהא עולמית! אך דבר זה אינו ניתן לקביעה בימי דוד – שמה יחטא ויסיר ה' חסדו מאיתו כפי שארע לשאול.

ולפיכך אף שסבר נתן הנביא לאשר לדוד לעשות ככל אשר בלבבו, היה דבר ה' אליו לאמר:

  • אין זה הזמן המתאים לבניית בית קבע, שמאז העליתי את בני ישראל שכנתי באוהל והתהלכתי ממקום למקום.
  • אף לא דיברתי מעולם עם השבט שנבחר להנהיג את העם – לבנות לי בית ארזים. שכן לא היה עדין אחד שמלכותו תיכון עימדי לעד.
  • אך כאשר ימלאו ימיך בשלמות ובתום – ויהא בכך בכדי לכונן את ממלכת זרעך עד עולם – הוא יבנה "בית" לשמי…
  • וזו אם כן ההדגשה התמוהה ממבט ראשון "אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן, אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וְחַסְדִּי לֹא-יָסוּר מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ", אך הדגשה זו היא ליבת הנושא וסיבת מניעת דוד מבניית בית לה', משום ש"רק אחר שתעמוד בתומך עד תום ימיך – יזכה זרעך להיות כבן שגם אחר חטאו אין הוא מפסיק להיות בן אביו, לעולם."

ובלשון המקרא: שמואל ב ז:

וַיְהִי כִּי-יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ, וַיהוָה הֵנִיחַ-לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל-אֹיְבָיו.    וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה. וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה, כִּי ה' עִמָּך. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל-נָתָן לֵאמֹר:  לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד:

 "כֹּה אָמַר ה', הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי?!"

כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן.

בְּכֹל אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "לָמָּה לֹא-בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים?".

וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן, לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל, וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד, וְלֹא-יֹסִיפוּ בְנֵי-עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה. וּלְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ.

וְהִגִּיד לְךָ ה' כִּי "בַיִת" יַעֲשֶׂה לְּךָ ה'.

כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, וַהֲכִינֹתִי אֶת-מַמְלַכְתּוֹ.

הוּא יִבְנֶה-בַּיִת לִשְׁמִי, וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד-עוֹלָם.

אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ. וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם.

כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה, כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד.

———————————————————–

אם כן אנו מוצאים את בית ה' כמקום ממנו יוצאת תורת ה'  לישראל.

ומכאן נבין את חומר אי שמיעה בקול השופט היושב במקום אשר יבחר ה':

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין-דָּם ׀ לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.

וְעָשִׂיתָ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.

עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל-הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל-הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.

וגם מן העולה כאן עלינו להפוך את מחשבתנו, לאמר שהמקום אשר יבחר ה' הוא המקום שבו כבר נמצא השופט הראוי ולא להיפך. כלומר אין השופט הנחשב ראוי מגיע אל בית ה' שנוכל לפקפק שמא אינו כל כך ראוי, אלא להיפך – ה' הוא שמגיע אל השופט הראוי – ולפיכך המרת דבריו הינה המרת דברי ה', ולכך הדגיש שוב: וְעָשִׂיתָ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל-הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא

שאין זו פיסת אדמה קדושה אלא מקום אשר בחר ה' לשום את "שמו" שם – כלומר ללמד את רעיונותיו כדרך שקרא אברהם ב"שם" ה'.

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר

חובה להתחבר לאתר בכדי להוסיף תגובה - התחברות

תאריך 14/09/2012
קטגוריה כללי, ראה
tagged ,
מאת מתי הורוביץ

מתי הורוביץ

לכל המאמרים של הכותב

2012 © בית המדרש של מתי הורוביץ