התוצאות של מעשה פילגש בגבעה

[מתומלל לפני עריכה]

"ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה: ויבא העם
בית אל  וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול: ויאמרו
למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד: ויהי
ממחרת וישכימו העם  ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים." ( שופטים כא,א-ד)
זה הדבר הראשון שעשובני ישראל ביום לאחר המלחמה, שהרגישו שקרה כאן משהו
שמהווה טרגדיה לכל העם, ששבט שלם מהעם כמעט נכחד.
ואמנם הדבר הזה היה הדבר הכי צודק מבחינתם בזמן המעשה, שהרי היו מחויבים
לבער את הרע הזה מקירבם, אבל זה מאד מצער מה שקרה .
והמשך הסיפור מספר, מה הם עשו כדי לשקם את שבט בנימין ולגרום שלא תכחד השבט לגמרי.

הפרשה של פילגש בגבעה נגמרת כך-"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר
בעיניו יעשה."(כא,כה) שכל סיפור פילגש בגבעה לא קרה אלא בגלל זה שאין מלך
בישראל שאין מישהו שינהל מערכת משפט שיגרום שכל מה שקרה שם לא יקרה.
וכל המעיין  במה שקרה שם בסיפור –  המעשים הזוועתים של בעלי הגבעה, ושבני
בנימין גוננו עליהם, ושלא יכלו לבער את הרע בלי שימותו ארבעים אלף איש
מבני ישראל, ועוד עשרים וחמשה אלף איש מבני בנימין מלבד נשיהם וכל טפם
שגם הם מבני ישראל  מבין  שחסר משהו מהותי בהנהגת העם, שאין לעם מנגנון
משפטי שיכול לגרום לסיפור כזה של מעשי סדום לא לקרות, ולגרום שאם  קורה
כזה דבר יהיה מערכת משפט שתבער את הרע כשהוא קטן, ולא יבואו שבט שלם
לגונן על הפושעים.

וזן חולשתה של מערכת המשפט של השופטים בתקופת ה'שופטים', שגם אם יש שופט
ששופט את העם תקופה מסוימת, אין לו מנגנון מספיק יעיל לגרום שבכל העם לא
יהיה אנשי בליעל שעושים ככל העולה על רוחם, אלא יהיו שופטים מקומיים
שיעמדו על המשמר להכות את הרשע ואם מגיע לו מוות יעשו את זה .
שהרי נצטוו ישראל לעשות מערכת משפט שישפוט את העם  כנאמר (טז,יח) "שפטים
ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם
משפט-צדק"

ופסוקים אין ספור יש בתורה שמחייבים את העם בכללותו לדאוג שהיחיד לא יעשה
דבר נגד התורה ולהעניש את הפושעים ובכך לקיים מה שנאמר "ובערת הרע
מקרבך".

וזה בריתם של עם ישראל עם ה' שידאגו שעם ישראל יקיים את  ציוויי ה' כנאמר
(דברים כו,יז) את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר
חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו. וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה
כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה
ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר.

וזה עומד בבסיס כל התורה שה' עשה ברית עם ישראל שהם כעם יקיימו את המצוות
והוא יתן להם ברכות וירומם אותם כממלכת כהנים וגוי קדוש כנאמר בפסוקים
המצוטטים לעיל (דברים כו,יז)  והברית הזאת  אין לה התחלה בכלל בלי שהעם
לוקח אחריות על עצמו ככלל.

וחז"ל אומרים שהזקנים שחיו אחרי מות יהושע  היו צריכים ללכת מעיר לעיר
וללמד תורה ולכונן מערכת משפט והם לא עשו זאת אלא הלך איש לנחלתו לטפל בה
והזניחו את העם ומעשה פילגש בגבעה זה התוצאה הטרגית ביותר של הרשלנות
הזאת.

'התיקון של שמואל הנביא למצב'
ובסוף תקופת השופטים שפט את ישראל שמואל הנביא שהיה שופט מסוג שונה ואחד
הדברים שהיה שונה מכל השופטים שהיו לפניו והיה דומה למנהיגים הראשונים
משה  ויהושע היה ששפט את כל ישראל
וכך נאמר עליו בתחילת דרכו
"(שמו'-א  ג,יט-כ) ויגדל שמואל וה' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה:
וידע כל ישראל מדן  ועד באר שבע   כי נאמן שמואל לנביא לה':"
שהיה בו דבר מיוחד שכל ישראל מדן עד באר שבע ידעו שהוא נביא ואחרי זה
כתוב(שם ד,א) ויהי דבר שמואל  לכל ישראל  … עוד כשהיה במשכן שילה הוא
דיבר לכל ישראל.

וחוץ מזה ששפט את כל ישראל הוא גם החזיר את כל ישראל לה' והדבר הראשון
שכתוב שעשה בהנהגת העם בפועל (חוץ מאמירת נבואות) זה מה שנאמר – (ז,ג-ה)
"ויאמר שמואל אל 'כל' בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה'
הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ה' ועבדהו לבדו
ויצל אתכם מיד פלשתים:  ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרת  ויעבדו
את ה'  לבדו."
ומיד אחר כך נאמר-
( ז,ה-ו) "ויאמר שמואל קבצו את 'כל' ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'.
ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם
חטאנו לה'  וישפט שמואל את-בני ישראל במצפה."  וזה היה הפעם השניה
מאז ימי יהושע  שכל ישראל התאספו ביחד עבור דבר מסוים (הפעם הראשונה היה
במעשה פלגש בגבעה) ופעם ראשונה מאז יהושע שכל ישראל התאספו בשביל לתקן את
מעשיהם.

ודבר  נוסף יחודי יש במנהיגותו של שמואל  לעומת שאר השופטים זהו מה שנאמר
( ז,טו-יז) "וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו:  והלך מדי שנה בשנה וסבב
בית אל והגלגל והמצפה  ושפט, את ישראל את כל המקומות האלה: ותשבתו הרמתה
כי שם ביתו  ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה':" שלא רק שפט את ישראל
ממקומו אלא הלך ממקום למקום כדי לשפוט ובכך היה שפיטתו  את כל ישראל
בפועל בכל ימות השנה במשך כל ימי חייו דאג  שהעם ילכו בדרך התורה.
ולא פלא שעל ימיו נאמר בפסוק( ז,ב) "ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים
וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה': "

ובימיו בודאי לא היה יכול לקרות מה שקרה ב'מעשה פלגש בגבעה' לא שיגיעו
לשפל מוסרי כזה ולא שיהיה שבט שלם שיגונן על מעשה שפל כזה ולא שימותו כל
כך הרבה אנשים כדי לבער את הרע.

העם מאס בסגנון המנהיגות של שמואל ורצה מלך
אבל כששמואל נהיה זקן נאמר- (ח,ד-ה) ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו
אל-שמואל הרמתה: ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך  עתה
שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים: "כך שהסיבה הראשונה שבגללה הם רוצים מלך
זה שביל שישפט אותם וימשיך את מעשיו של שמואל ששפט את כל ישראל אבל שמואל
בעצמו היה כבר זקן ובניו לא היו ראויים להמשיך אותו משמע שאם בניו היו
ראויים להמשיך ם היו ממשיכים להנהיג את העם שלא מצאו פסול בשמואל.

{והסיבה למה שמואל נפגע כמו שנאמר -(ח,ו) "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר
אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה': " היה שלא רצו להמשיך
בהנהגה עם צורת המנהיגות של שמואל שה' הוא המלך האדם הוא שליחו ובזמנו
היו הרבה בני נביאים שהיו יכולים להחליף את מנהיוגוו של שמואל }

בחירת שאול כתיקון למעשה פילגש בגבעה

שאול היה מהשבט שחש על בשרו את הבעיתיות שיש כשאין מלכות ואין מנגנון
שיפוטי מפותח שהיה משבט בנימין שרק לפני כמה דורות כמעט כל השבט נכחד.
ולכן הוא שחש על בשרו את הבעיתיות שיש כשאין מלך הוא הראוי להיות מלך
והוא ידאג בכל כוחו שמה שקרה לו בגלל שלא היה שלטון לא יקרה עוד בעתיד.
ואף על פי שמצד הגודל של השבט שלו הוא השבט הכי לא ראוי למלכות כמו שאמר
שאול- (שמואל-א ט,כא) "ויען שאול ויאמר  הלוא בן ימיני אנכי מקטני שבטי
ישראל ומשפחתי הצערה מכל משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה:"
אבל כיוון שמדובר במינוי של ה' במעמד כל העם  על ידי שמואל נביאו העם
קיבל את זה.

ואחד הדברים שנאמר עליו שעשה בזמן מלכותו היה שביער את   האובות וידעונים
מן הארץ שזה מעשה של משפט העם וקיום מצוות וביערת הרע מקירבך בצורה עמוקה
מאד.

הדבר ששאול גרם לה' למאוס בו

אבל היו שתי סיפורים שבגללם ה' אמר לו שמאס בו מלהיות מלך 1- ששמואל אמר
לו בשם ה' לחכות לו  לפני שיוצא למלחמה שבעה ימים עד שיגיע ועלה את הזבח
ושאול לא חיכה אלה העלה את העולה מוקדם  2-שלא הרג את הבהמות של עמלק שה'
אמר למחות את זכר עמלק (וזה הדבר שכן עשו עם ישראל לאבותיו שבט בנימין
ששרפו את כל העיר וקיימו ולא ידבק בך מאומה מן החרם אבל כיון שלא הכחידו
את כולם נשאר פליטה לבנימין ובסוף הקצת שנשארו קוממו את השבט מחדש)
ובשתי המקרים שאול המלך הסביר את עצמו שהוא עשה את זה בגלל שהעם  לחץ
שיעשה את  הדבר הזה ורצון העם הוא מעל רצון ה' וכך אמר שאול לשמואל כדי
להסביר את עצמו  כשא חיכה לו(יג,יא) ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי
ראיתי כי נפץ העם מעלי  ואתה לא באת למועד הימים  ופלשתים  נאספים מכמש:
ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני ה' לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה:
ובמלחמת עמלק הסביר את עצמו כך- ( טו,כד)"ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי
עברתי את פי ה' ואת דבריך  כי יראתי את העם ואשמע בקולם:" ובשתי
הסיפורים הבעיה היתה שהעמיד את המחויבת שלו לעם מעל המחויבות לה' .
וניתן להסביר את זה לפי הרקע של פילגש בגבעה שלמד מהסיפר שטובת העם שיהיה
מלך שאם אין מלך זה סכנה גדולה  וכיון שהיגיע מכיוון כזה הוא מאד ראוי
לכונן  את המלכות לטובת העם שלא יקרה דברים כאלה עוד אבל הבעיה היתה כאשר
היה סתירה בין הצרכים והרצונות של העם לבין הרצון של ה' שאז הוא נפל
והעדיף  את צרכי העם על רצון ה' .
אבל עדיין אי אפשר לקחת ממנו את הזכות שהיה זה שכונן את מלכת ישראל וכל
המלכים שבאו אחרי השתמשו במערכת שהוא בנה.

דוד  מיהודה
ומ שנבחר להחליף את שאל היה דוד שהוא משבט יהודה  השבט שלחם בראש בני
ישראל במעשה 'פילגש בגבעה' כמו שנאמר-" (שופ' כ,יח) ויקמו ויעלו בית אל
וישאלו באלהים, ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחלה למלחמה ע בני בנימן
ויאמר ה' יהודה בתחלה: "ומן הסתם חלק גדול מהארבעים אלף שמתו שם היו
מיהודה  שהרי הם הלכו בראש.

ושבט יהודה שחש על בשרו את רגשות האשמה שהיה לבני ישראל לאחר סיפור שכמעט
נכחד שבט מישראל והוא שחש על בשרו כמה חבל שהסיפור נגמר כך ואין שיטת
מנהיגות שיכולה פשוט לשפוט את החוטאים ולא יגוננו עליהם שבט שלם ולא
יצטרכו למות כל כך הרבה מישראל בקיום חובת ביערת רע מקרבך.
ודוד שראה לאיזה תוצאות טרגיות  המצב שאין מלוכה בישראל גורם, הוא הנבחר
להחליף את שאול ולהמשיך בתיקון המצב ש'אין מלך בישראל' גרם.

'דוד נעים זמירות ישראל'
ולעומת שאול שהגיע מהצד שסבל מהמצב דוד היגיע מהשבט שהבין מהסיפור שלא זו
הדרך להנהיג את עם ושראל בדרך התורה וצריך למצא שיטה אחרת.
והאדם שנבחר היה דוד בן ישי מחרם של חלק גדול מפרקי התהילים שבה רואים את
חסדותו ודביקותו בה'  ואהבתו הגדולה לה' ובזה הוא יותר טוב משאול
בהתבטלות המוחלטת שלו לה' וכך אמר דוד למיכל בת שאול אשתו כשראתה אותו
'מכרכר בכל עוז לפני ה' ' כשהביאו את הארון לכיוון ירושלים ונתבזה בעיניה
ונאמר "(שמו'ב ו,כ)ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך
ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים:"והיא
באמת צדקה שהוא ביזה את עצמו והוא לא מכחיש אלא עונה  (שם ו,כא-כב)"ויאמר
דוד אל מיכל, לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם
ה' על ישראל ושחקתי לפני ה': ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם
האמהות אשר אמרת עמם אכבדה "שזה באמת הסיבה למה הוא נבחר להיות במקום
שאול שהוא איכפת לו כבוד ה' יותר מכבוד עצמו בעיני העם.

הדבר שגרם לעם לבחור בדוד
ודבר מיוחד רואים בדוד לאורך כל הדרך שהוא מאד מאד נזהר שלא לפגוע במלכות
שאול בזמן שחי ואחרי שמת הוא הצטער על זה שהמלך מת ואפילו נזהר שלא לפגוע
בממשיכים של שאול  אם זה באבנר ואם באיש בושת.

כל זמן ששאול היה חי הוא עזר לו כל כמה שיכל ואחר כך כששאול רדף אותו על
מנת  להרוג אותו והיה לו אפשרות לפגוע בו הוא אמר לשאול "ויאמר דוד לשאול
למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד, מבקש רעתך: הנה היום הזה ראו עיניך
את אשר נתנך ה' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליךצואמר לא אשלח ידי
באדני כי משיח ה'  הוא:" (שמו'-א כד,ט ע"ש) איזה יחס של כבוד יש לו
למשיח ה' ול אף שהוא גם משיח ה' אבל בכל זאת זה שהוא נמשח לא גורם שינסה
להתמרד נגד המלך שבפועל ה' מינה אותו להיות עכשיו המלך אפשר לומר שדווקא
בגלל שהוא משיח ה' הוא יודע עד כמה צריך לכבד את משיח ה'  וכך בהמשך אמר
דוד לאבישי גם כששאול ניסה להלחם בדוד והיה לו אפשרות להרג את שאול בזמן
שישן ואמר לו דוד (א כו,ט-יא) "ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו  כי מי שלח
ידו במשיח ה' ונקה:
ויאמר דוד חי ה'  כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד
ונספה:  חלילה לי מה' משלח ידי במשיח ה' ועתה קח נא את החנית אשר
מראשתו ואת צפחת המים ונלכה לנו " שדוד נזהר מאד שלא לפגוע בשאול משיח
ה'.

וכששמע דוד שמת שאול נאמר"(ב א,יא) ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים
אשר אתו: ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה'
ועל בית ישראל כי נפלו בחרב:"שא כמו שחשב המבשר שהוא ישמח אותו שמת מי
שרצה להרוג אותו ועכשיו הוא יהיה המלך  אלא להיפך הוא מאד הצטער על מותו
של שאול ואז הוא הרג את המבשר על זה שהוא העמלקי אמרלו שהא עזרלשאול
להרוג את עצמו ואמר לו דוד "איך לא יראת לשלח ידך  לשחת במשיח ה'"
ואחר כך אמר קינה שלמ על מותו של שאול.
ואחר כך כששמע שאנשי יש גלעד קברו את שאול שלח להם "…ברוכים אתם לה'
אשר עשיתם החסד הזה עם אדוניכם עם שאול ותקברו אתו:  ועתה יעש ה' עמכם
חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה:" שמחזק את
ידיהם של מי שקבר את שאול שהבין שהמלכות שלו לא תיבנה על החרבת מלכותו של
שאול (כמו שעשה אבימלך) .

וכשהרג יאב את אבנר שר הצבא של שאול ואיש בשת התאבל דוד והפרשה מסתיימת
"(ג,ז)וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר
בן נר:".
וכשהרגו את איש בשת הוא הרג את ההורגים ואמר להםשעשו דבר רע שרצחו אותו.
ואחרי כל הדברים האלו קיבל את המלוכה ובכל הדברים האלו רואים עד כמה כיבד
דוד את מוסד המלוכה וגם שהם נראים כמתחרים לו האמת היא שהוא דאג יותר
למלכות ישראל יותר מכסא שלו  ומלכות שכל עינינה הוא שלא יהיה מצב של "איש
הישר בעיניו יעשה" אינו יכול להיבנות על ידי "איש הישר בעיניו יעשה"

והוא הוא האדם שנבחר על ידי ה' להיות מלכותו קיימת לעד כמו שהבטיח לו ה'
על ידי נתן הנביא " ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד
עולם: (שמואל-ב ז,טז) " .

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר
הוספת תגובה

תאריך 27/07/2012
קטגוריה פלגש בגבעה, שופטים
מאת שמואל אייזנברג

שמואל איינברג

לכל המאמרים של הכותב

2012 © האקדמיה למקרא