המנהיגות בישראל, מעמד השופטים

בשבוע שעבר שוחחנו על מעמד הזקנים בישראל.

טענתי, בפוסט ובפגישה, כי מעמד הזקנים הוא מעמד שסמכותו מסורתית, בלי שום קשר לתורה ולמצווה. אמת, שהתורה משתמשת במנגנון הזקנים לצרכיה הדתיים והמנהיגותיים, אך מלכתחילה היה מוסד הזקנים בעל סמכות גם בלי קשר לתורה. מאותה סיבה, המשיך מעמד הזקנים להתקיים ולהשפיע גם שנים רבות לאחר שהוקם בישראל מוסד המלוכה, השואב את כוחו גם מהמצווה וגם מהמבנים החברתיים הרציונליים, וסמכותו רחבה ומקיפה ביותר.

בשבוע זה, ברצוני להתמקד במעמדם של השופטים המושיעים, שסיפורם מתואר בהרחבה בספר שופטים.

בניגוד מוחלט למעמד הזקנים שהיה תקף בישראל כמעט בכל תקופת המקרא – ממצרים ועד עזרא, מעמד השופטים התקיים במשך תקופה קצרה ביותר – כמאתיים שנה בלבד. גם בתקופה זו, לא משלו השופטים ברצף – תקופות ארוכות היה העם ללא מנהיג ("בימים ההם אין מלך בישראל וכו'" – שימו לב שאין שם גם שופט!).

מאפיינים כללים של השופטים:

  • השופט קם לאחר או בעיצמו של משבר בעם (הציונים להלן מספר שופטים): עתניאל – ג' ח' (( ח) וַיִּחַר-אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם, וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים: ט) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם, אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ: (שופטים ג))); אהוד בן גרא – ג' י"ד (( יד) וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה: טו) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ, וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב: (שופטים ג))); דבורה – ד' ג' (( ג) וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה', כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה: ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת, הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא: (שופטים ד))); גדעון – ו' א' (( א) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים: …(שופטים ו))); יפתח – י' ח' (( ח) וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד: (שופטים י))); שמשון – י"ג א' (( א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה: ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה: (שופטים יג))).
  • השופט ניחן ברוח ה' העשויה להתבטא בעוז וגבורה מיוחדים, שיש בהם כדי לתת כח ביד השופט להסיר את העם למשמעתו: עתניאל – ג' י' ((ותהי עליו רוח ה')), גדעון – ו' ל"ד ((ורוח ה' לבשה את גדעון)), "ותהי על יפתח רוח ה'" ובשמשון "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן" (י"ג כ"ה) וכן "ותצלח עליו רוח ה'" מספר פעמים כמו י"ד ו' ועוד, וכמובן דבורה הנביאה.
  • הסמכות אינה עוברת לבן של השופט, כלומר היא אינדיוידואלית.
  • השופט לא חייב להיות בעל מעמד חברתי חשוב: למשל יפתח בעל הייחוס המפוקפק, גדעון הצעיר ממשפחתו, שגם היא צעירה בישראל ודבורה שהיא אישה המחוסרת כל מעמד חברתי.
  • השופט לא קם במקום שיש לו משמעות מדינית או דתית יוצאת דופן: דבורה "בין הרמה ובין בית אל" ((ד' ה')), גדעון בעפרה, יפתח בארץ טוב ושמשון בצרעה. כולם מקומות אלמוניים. כלומר השופט לא מנצל מנגנונים קיימים כדי ליצור סמכות – לא ייחוס או מעמד, ולא מוצא ממקום קדוש או מיחד.
  • היעדר חוקים או הסכמים כלכליים או מנהליים המגדירים את טיב היחסים בין העם לבין השופט.

מאיר טען בעיונו שמעמד השופט שבספר שופטים הוא קיום ישיר של מצוות השופט המוזכרת בפרשת שופטים ((" ט) וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (דברים יז)")). בעיני, קשה להניח שקיום המצווה הוזנח במשך רוב תקופת המקרא והתקיים דווקא בתקופה קשה זו. ייתכן כמובן להסכים שיש בשופט גם מהסמכות שנתנה התורה לשופט, אך אין להניח שמעמדו וסמכותו של השופט נובעים מהמצווה ומהסמכות הדתית.

מה אם כך מקור סמכותם של השופטים המושיעים?

צורות הנהגה רגילות בישראל ובעמים הקרובים הן המלוכה ומוסד הזקנים. על מוסד הזקנים דיברנו וטעננו שסמכותו היא מכוח המסורת, כמרכזי החברה השבטית הפטריארכלית. אודות סמכותה של המלכות טרם דיברנו, אך ניתן לומר בלא חשש שסמכותה היא רציונלית או נובעת מהדת. הצד השווה שבאופני מנהיגות אלו הוא השאיפה לסדר, ארגון ויציבות.

השופט המושיע לא עונה על אף אחת מהטענות דלעיל: הוא לא ממונה מכוח המסורת, הוא גם לא ממונה כמלך מחמת ההגיון החברתי או מכוח צו אלוהי. הוא אפילו לא שואף לסדר ויציבות, כל כולו הוא ספוראדיות וארעיות (יוצא מן הכלל הוא אבימלך בן ירובעל, נדבר עליו בנפרד).

לדעתי, מקור סמכותו הוא דווקא במצוקה ובחוסר היכולת של המשטר הרגיל לתפקד. בתקופת השופטים, נאלץ עם ישראל להתמודד עם צבאות מסודרים התוקפים אותו. צבאות אלו אינם תוקפים שבט מסוים, והם כנראה חזקים וגדולים הרבה יותר מכל שבט בודד. מעמדם של הזקנים מוגבל לקבוצות קטנות, לכל היותר שבט; אין באפשרותם להתגונן כראוי. נדרשת כאן התערבות של מי שיכול לגייס לעזרתו מספר שבטים (במלחמת סיסרא השתתפו ששה שבטים, אצל גדעון שלשה) ולהוביל ארגון צבאי גדול ומסודר. סמכותו של השופט נובעת מהסכמת העם לשרת תחת השופט למטרה מסוימת. באופן מקביל, הסמכות נובעת מיכולתו של השופט לשכנע את זקני השבטים ואת העם לסור למשמעתו.

.

 

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר
141
  1. 11/01/2012 at 2:17דוד ספינדל  תגובה

    סליחה  על האיחור בהגשה.

    אני מאוד מבקש שלא תנצלו את האיחור שלי כדי להמנע מלהכין ומלהשתתף בדיון באופן פעיל :)

    מתי, תודה רבה על הפיצ'רים החדשים שהכנסת. מאוד נוח, אתה יכול לראות שהשתמשתי בשניהם לא מעט פעמים.

    יש אפשרות להוסיף מספר רמות של רשימות? כלומר שאפשר יהיה לבנות רשימה, שכל סעיף בה יהיה רשימה בפני עצמו, עם הזחה פנימה כמו שעושים ברוב עורכי הטקסט? סליחה על הבקשות התכופות לשינויים במערכת, רק אם זה לא מסובך מדי.

     

    תודה רבה על הקריאה, דוד

    • 11/01/2012 at 17:32מתי הורוביץ  תגובה

      כרגע אין לי פיתרון בעורך הויזואלי - עשיתי את זה על ידי יצירת רשימה ברמה אחת ולאחר מכן מעבר לעורך html (בפינה השמאלית מעל העורך), סימון הצאצאים ולחיצה על ul וזו התוצאה:

      רמה א

      רמה א.2
      רמה א.2
      רמה א.2
      רמה א.2

      רמה ב

      רמה ב.2
      רמה ב.2
      רמה ב.2

      • 11/01/2012 at 17:33מתי הורוביץ  תגובה

        ועכשיו אני רואה שבעת התצוגה - הפלטפורמה של האתר (WordPress) מסננת את הרשימה המקוננת והופכת את זה לשתי רשימות. אטפל בזה מאוחר יותר.

  2. 11/01/2012 at 11:48דוד פישהוף  תגובה

    תודה על הסיכום המסודר של המפגש הקודם, שלצערי לא יכולתי להיות נוכח בו.

    מתוך דבריך אני למד ששוחחת על קדמות מעמד הזקנים, כלומר שהוא קדם כרונולוגית לדברים אחרים, ומכאן שהוא לא מעמד דתי, אלא משהו כמו זקני השבט.

     

    היכן מצאנו לראשונה את הזקנים? במצרים?

     

    לגבי השופטים, לא הזכרת בדבריך מדוע הם נקראים כך. אין ספק שמעמד השופטים הוא יחידאי, ותקופת השופטים נקראת על שמם משום שהם מאפיינים את התקופה. האם מעמדו של שופט נגזר מכך שהוא שופט מפשר ומגשר במחלוקות, ומכאן צץ מעמדו כמנהיג? מה הקשר בין השנים? זה כמו מוסכמה כזו, שמי שהוא ראש ישיבה, לבסוף יהיה מנהיג וגדול הדור?

    • 11/01/2012 at 15:08דוד ספינדל  תגובה

      אכן, שוחחנו (בין הייתר) על קדמות מוסד הזקנים. אכן, זקני ישראל נזכרים לראשונה במצרים, את המקורות תוכל לראות בפוסט הקודם.

      לגבי השופטים: שוחחנו על השאלה הזו במפגש ובתגובות לפוסט הראשון של מאיר; הבעתי את דעתי בכל הזדמנות, לפיה למילה שופט שתי משמעויות - דיין או מושיע, והשופטים אודותם נסובה השיחה כעת הם במשמע מושיעים. נוכל למצוא את המשמעות השנייה במספר רב של מובאות מן המקרא, וכן במספר שפות שמיות.

      דוד

  3. 16/01/2012 at 21:32מאיר הורוביץ  תגובה

    כמה הערות
    .
    א.ביחס להערתך כלפי דברי
    עמדתי על העניין בשיעורי והסברתי שבהיות מלך בישראל הוא היה לשופט העליון כפי שרואים בעשרות מקומות במקרא לדוגמה עיין תפילת שלמה. השיפוט הולך יחד עם השיטור המשטר עבר למלך ואיתו המשפט. בכל תקופת המקרא היה שופט עליון.
    המלך מקביל לשופט (מ"ב כג 22): כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את-ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה.
    חלק מכעס ה' ברצותם מלך שישפטם שמקור סמכותו הוא פוליטי ולא תורני ומואסים בהנהגתו את העם ע"י שופט שמקור סמכותו מה'.
    וכן מצוות שופטים ושוטרים בכל שעריך התקיימה בכל תקופת המקרא לדוגמה ד"ה ב ט
     
    ב. השופט לא קם בגלל משבר בעם, הוא לא קם, ה' הקים אותו.
    סדר הדברים כך הוא: העם חטא ולכן ה' הביאם למשבר ה' שלח שופט להושיע את העם ולאלפו בינה לעבוד את ה'.
    כל השופטים האנונימיים אינם קשורים למצב מצוקה וכבר עמדת על זה בפוסט החדש. וכן השופטים דבורה עלי ושמואל לא באו בגלל מצוקה בעם.
    השופטים שפטו כי העם זקוק לשופט ללא קשר למצוקות סביבתיות, הם היו שליחי ה' ולכן זה לא היה מוסד אנושי מסודר שתמיד יש שופט.
    תפקיד השופט מוגדר היטב :
    (שופטים ד) ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את-ישראל בעת ההיא  5 והיא יושבת תחת-תמר דבורה ויעלו אליה בני ישראל למשפט(שמואל א ז 15) וישפט שמואל את-ישראל כל ימי חייו.  16 והלך מדי שנה בשנה וסבב בית-אל והגלגל והמצפה ושפט את-ישראל את כל-המקומות האלה.
     
    עוד יש להעיר על הבחנה בין לשון מושיע לבין לשון שופט, אצל עתניאל ואהוד ושמגר אין כלל לשון שופט.
     
    יעויין בתחילת ספר שופטים (שופטים ב 17): וגם אל-שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן-הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות-יהוה לא-עשו כן. 18 וכי-הקים יהוה להם שפטים והיה יהוה עם-השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי-ינחם יהוה מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם. 19 והיה במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה
     
    ג.הטיעון בדבר רוח ה' שהייתה לשופטים היא הכרחית ומובנת מאליה לאנשים שה' שלח להנהיג את העם.
     
    ד.היעדר יחסים כלכליים ומנהליים ביחס אל השופט אף היא ברורה ביותר, השופט הוא שליח ה' ולא העם. כה אמר משה ראשון שופטי ישראל (במדבר טז) לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם.
    כה אמר שמואל אחרון שופטי ישראל (שמואל א יב) את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי.
    כי חלילה חלילה להם לשלוט בעם , זהו היפך מושג השופט , וכדברי גדעון שכבר הזכרתים (שופטים ח): לא-אמשול אני בכם, ולא-ימשול בני בכם: יהוה, ימשול בכם.
     מצטער על חוסר עריכה מספקת בדברי

    • 16/01/2012 at 22:21דוד ספינדל  תגובה

      גם אם תניח שמצוות השופט קוימה בכל תקופת המקרא, טענה שאני לא רואה שהיא מוכרחת, יהיה עליך להסביר מה מביא את השינויים בצורת המשטר. אני מתאר בפוסטים האחרונים מספר הבדלים ונקודות בכל צורת שלטון - מה מייחד תקופה מסוימת שתתאים לשלטון מסוים?

      חלק מכעס ה' ברצותם מלך שישפטם שמקור סמכותו הוא פוליטי ולא תורני ומואסים בהנהגתו את העם ע"י שופט שמקור סמכותו מה'.

      את זה תצטרך להוכיח כשנעסוק במלוכה; גם טענה זו לא ממש קונסיסטנטית עם הפסקה שלפניה.

      השופט לא קם בגלל משבר בעם, הוא לא קם, ה' הקים אותו.

      שוב, אני מדבר על התהליכים שגורמים לעם לקבל עליו שופט. האם זה נובע ישירות ממצוות ה'? מסופקני.

      מה אתה מוכיח מזה שבמקצת "שופטים" לא הוזכר הביטוי שופט? וכי נוח להניח ששמשון שהיה מתבודד ולא אהוד על הממסד שפט (במובן דיין) את העם?

      אגב, בספר עזרא כל השופטים כאחד מכונים "מושיעים", לטעמי יש בזה כדי לראות שהביטוי "שופט" אינו מאוד עקרוני.

  4. 17/01/2012 at 22:43מאיר הורוביץ  תגובה

    טענת חוסר העקביות צריכה להיות מפנית כלפי אלוהים שציווה על שופט ועל מלך (שבהכרח מחליף את השופט)  והוא כועס על בנ"י שרוצים מלך.

    בהערתי לגבי הלשון מושיע התכוונתי שאצל המכונים בלשון זו אכן ניכר העניין של חילוץ העם ממצוקתו לעומת המכונים מלכתחילה בתואר שופט.

    • 18/01/2012 at 0:15דוד ספינדל  תגובה

      טענת חוסר העקביות צריכה להיות מפנית כלפי אלוהים שציווה על שופט ועל מלך (שבהכרח מחליף את השופט) והוא כועס על בנ"י שרוצים מלך.

      ??

      בהערתי לגבי הלשון מושיע התכוונתי שאצל המכונים בלשון זו אכן ניכר העניין של חילוץ העם ממצוקתו לעומת המכונים מלכתחילה בתואר שופט.

      ומה עם יפתח? דבורה? שמשון? שמואל (מעיד על עצמו)?

  5. 17/01/2012 at 22:44מאיר הורוביץ  תגובה

    היכן בספר עזרא?

  6. 18/01/2012 at 0:31מאיר הורוביץ  תגובה

    התכוונתי שמכונים כשופטים מתחילת ההכירות עימם ולא שבסוף קורותם כתוב ששפטו את ישראל.

    דבורה שמוגדרת מייד כשופטת אכן הייתה שופטת מלכתחילה בלי שום קשר למצב מצוקה בעם. אכן בזמן כהונתה ה' ציווה עליה לפקוד על ברק להילחם בסיסרא.

    מן הסתם התכוונת לפסוק הבא בנחמיה (ט כז) וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם . אין כאן הגדרה לכל השופטים כמושיעים יש כאן הגדרה לכל המושיעים כמושיעים.

    • 18/01/2012 at 8:10דוד ספינדל  תגובה

      אתה מאבד את הנקודה של עצמך - אתה מצמצם את אלו שהיו שופטים במובן "המקורי" של המילה למספר קטן מאוד של נציגים; ואם כן דברי עוסקים במנהיגי התקופה להוציא שניים, ודבריך בעניין השופט אשר יהיה בימים ההם לא מתקיים ברוב התקופה.

      דבורה קמה בעת משבר בעם, כפי שמתואר בפירוש בפסוק שהבאתי.

      אתה מוציא את הפסוק בעזרא מהקשרו כשאתה מתעלם מהאופי ההיסטורי העקבי של המאמר.

הוספת תגובה

תאריך 11/01/2012
קטגוריה המנהיגות בישראל, כללי
מאת דוד ספינדל
לכל המאמרים של הכותב

2012 © האקדמיה למקרא