סיכום פרשת אבימלך

[מתומלל לפני עריכה]

בהמשך לשאלות העיון, נסכם עתה את פרשת אבימלך:

מה  הביאור  במשל העצים של יותם ?

מה רמז בזה שהזית התאנה והגפן  אמרו שהם לא רוצים למלוך  שעל זה אין מדבר בנמשל ?

לאחר שהמליכו בעלי שכם את אבימלך למלך בשכם היגיע יותם שהוא הבן היחיד שנשאר לירובעל לאחר שאבימלך הרג את כל שבעים אחיו על אבן אחת  ויותם שנאמר עליו שהוא הקטן ניצל כי התחבא

והפסוק אומר- (ט,ז) "ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים."

ולמה עמד על הר גריזים   מסיבה הפרקטית שזה הר שצופה על שכם והרי רצה דבר באזני עלי שכם וללכת לתוך העיר ולדבר לא יכל כי היו תופסים אותו לכן הלך למקום שהוא מספיק קרוב לשמוע אותו ומספיק רחוק לא יתפסו אותו .

ויש בזה גם רמז  שהלך להר גריזים ההר שבו עמדו  לברך את העם כשנכנסו לארץ כמצות בתורה ושם עמד לקלל אותם על מעשיהם כאומר על מעשיכם האחרונים לא מגיע לכם ברכה כי עם קללה.

ומה שאמר "שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים"    פירושו שאומר שמעו את טענותי ממני ואת התשובות אתם כבר תתנו  לאלהים .


ולפני הביאור במשל צריך להקדים שיש שתי שיטות באמירת תוכחה ע"י משל הדרך האחת זה לומר משל ואחר כך לומר את הנמשל (לדוגמה משל העצמות היבשות ביחזקאל ל"ו) ודרך אחרת היא לומר את המשל  והנמשל מובן מאיליו  שאז כל אחד לבד מבין את הנמשל בדרכו הוא המשל כל כך קולע שאמירת הנמשל לא מוסיף אלא גורע.

והמשל של יותם לפי משמעות הפסוקים הוא מהסוג השני שלא צריך להסביר, וכל מה שמוסיף אח"כ זה קומה נוספת אחרי המשל ולא בא להסביר המשל  והראיה שהוא לא אומר נמשל זה שבכל התוכחה שאחר המשל הוא מדבר על שההמלכה לא מוסרית (באמת ובתמים שהמילה 'אמת' מתפרש כצדק) שזה נוגד את הכרת הטוב שמחויבים לירובעל וביתו  לעומת המשל שכשמדבר האטד שמרמז על אבימלך הוא אומר "אם באמת אתם …" שפירושו לפי ההקשר אם אתם מכוונים ברצינות  יוצא שהתוכחה לא מדברת נמשל (אבל הוא כן לקח דברים מהאטד במשל והשתמש בהם בתוכחה\קללה שלו) .


וזה לשון המשל:

"ט,ח הלוך הלכו העצים, למשח עליהם מלך; ויאמרו לזית, מלוכה (מלכה) עלינו.  ט,ט ויאמר להם, הזית, החדלתי את-דשני, אשר-בי יכבדו אלהים ואנשים; והלכתי, לנוע על-העצים.  ט,י ויאמרו העצים, לתאנה:  לכי-את, מלכי עלינו.  ט,יא ותאמר להם, התאנה, החדלתי את-מתקי, ואת-תנובתי הטובה; והלכתי, לנוע על-העצים.  ט,יב ויאמרו העצים, לגפן:  לכי-את, מלוכי (מלכי) עלינו.  ט,יג ותאמר להם, הגפן, החדלתי את-תירושי, המשמח אלהים ואנשים; והלכתי, לנוע על-העצים.  ט,יד ויאמרו כל-העצים, אל-האטד:  לך אתה, מלך-עלינו.  ט,טו ויאמר האטד, אל-העצים, אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם, באו חסו בצלי; ואם-אין–תצא אש מן-האטד, ותאכל את-ארזי הלבנון. "

והמסרים שאפשר ללמוד מהמשל זה

1)שיש לפעמים מלכות שמיותר לחלוטין וכמו שעצים צריכים מלך כך המלכות ההיא וזה הסיבה שמביא משל על עצים כי  כל אחד יודע שעצים לא צריכים מלך (וכך אפילו מתרגם התרגום את הפסוק 'הלוך הלכו' בלשון שאלה) וזה גם המשמעות של מה שאמרו העצים הטובים "והלכתי לנוע על העצים"


ויותר לעומק אם נחשוב למה העצים לא צריכים מלך זה בגלל שה' הוא מלכם הוא זה שדואג להם וכך גם  עם ישראל לא צריכים מלך שהרי ה' הוא מלכם


וזה מה שהיו אומרים בני גדעון האחרים, שהם הטובים, שמטיבים לאלוהים ואנשים(כמו שאמרו הגפן והתאנה) כמו שאמר אביהם "לא אמשל בכם … ה' ימשל בכם"


2)ולאחר שאנו יודעים שתפקיד המלוכה מיותר בא המשל ואומר, שכל אחד שהיה טוב, בכך שתורם לאחרים, והוא מצד תכונותיו מגיע לו המלוכה, אומר שהוא לא רוצה לעזוב את הדבר שבו הוא מטיב לאלוהים ואנשים בשביל הכבוד המדומה של מלכות

והנמשל הוא שזה טיפשות לרדוף אחר הכבוד ובכך לאבד את אפשרות  לעשות את מה שהוא  באמת יכול להטיב בהם לאלהים או לאנשים

3)דבר נוסף שאפשר לראות שרמז שלעומת אבימלך שתמך בע"ז העצים שלא רוצים למלוך מדגישים שהם רוצים להמשיך להיטיב גם לאלוהים.

4)כשמתבוננים במשל רואים שהעצים הטובים מבינם שאם הם יקבלו את המלכות הם יצטרכו להפסיק את הרגליהם ולהקדיש את כל חייהם למען התפקיד (כמו שאמר אחד החכמים על הרבנות "כמדומה לכם ששררה אתם נוטלים לכם עבדות אתם נוטלים עליכם ")

לעומת זאת האטד שהוא עץ קוצני שעושה רק רע  אומר שברגע שהוא מקבל את המלכות כולם צריכים לבוא לחסות בצילו לרדת אליו  לא תפקיד אלא שררה.

ורמז בזה שכשרע לוקח את המלוכה (וכ"ש כשהיא לא נצרכת) הוא אגואיסט וכל ענינו למשול וכך יתנהג אבימלך .

5)והמשל נגמר שהאטד אומר שאם לא יסכימו לקבל את מרותו הוא ישתמש בכח שניתן לו כדי לשרוף את כולם.

ורמז בזה שמלך שכל עניינו לשלוט, בסוף, וכשלא יתנו לו לשלוט(וזה הדבר טבעי ביותר שיקרה), הוא ינסה בכל כוחו לשלוט, ע"י הכח שניתן לו אפילו ע"י הריגת כל הנתינים וכך באמת עשה אבימלך.

 

 

ולאחר המשל אמר תוכחה וקללה שלא קשור ישירות למשל כנ"ל והתוכחה מדברת על השאלה האם זה היה מעשה מוסרי להרוג את כל בית גדעון מושיעם בשביל למנות את בן אמתו ואם זה לא מוסרי ה' יעניש אותם על זה וזה לא מה שהאטד אמר ולו מהעובדה שהתוכחה אומר אדם מבחוץ והאיום ול האטד נאמרה ע"י.

 

 

נאמר "וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי שכם באבימלך" מה היה  ההגיון מאחורי השנאה שלהם אליו ובמה מתבטא הרוח רעה שמשמע שזה לא היה הגיוני ?

ההגיון היה שהוא לא סיפק שום טובה אלא כל העבודה שלו היה רק לשלוט ולכן לא אהבו אותו


ואפשר להוסיף למה דווקא בעלי שכל שנאו אותו? כי  כשהם מינו אותו הם מן הסתם חשבו שעל ידו הם ישלטו על ישראל ולבסוף התברר שאפילו אליהם הוא משתרר .


ועל שתי הדברים  הנ"ל  דיבר געל בן עבד כשאמר "מי 'אבימלך' ומי 'שכם' כי נעבדנו הלא בן-ירבעל וזבל פקידו  עבדו את אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו:"  שהטענה שלו שלא צריך לקבל את מרות אבימלך וטענה שניה שאנשי שכם לא צריכים לקבל את מרותו.

אבל היה בזה גם מעשה לא הגיוני כי הם התעוררו מידי מאוחר לאחר שהא ביסס לעצמו צבא ופקידים שאין אפשרות למרוד בו .

 

 

מה היחודיות של געל בן עבד שלכן סמכו עליו שיושיע אותם ?

בטחו בו כי היה לו את 'אחיו' שהיה לו צבא קטן ולכן הוא יותר טוב מכלום  ודיבורים שלו שדיבר כאילו הוא יכול לנצח את אבימלך גרמו להם לתת לו להנהיג את המרד.


מה היה הסיבה לכשלון שלו?

שהוא לא קלט עם מי יש לו עסק  שמדובר במושל שכל מה שהוא עושה זה לבנות צבא ממושמע שילחם עד הסוף בכל מי שינסה למרוד בו.


ועוד דבר יש לו שהוא מינה את זבול לפקיד כדי שעל ידו ישלוט על העיר.  ושלא כמוהם שמורדים במלך שהמליכו עליהם, הוא (זבול) נאמן לתפקיד שלו ולכן הוא הודיע לאבימלך על המרד ומצד שני עשה עצמו כאילו הולך עם געל ובסוף הוא דחף אותו למלחמה שלא היה לו סיכוי בה.


ומבחינת ה' שמושך בחוטים בכל  הסיפור  הרי געל בן עבד לא היה יותר טוב מאבימלך שהרי הוא גם עבד עבודה זרה שהרי הם באו איתו לבית אלוהיהם כך שלא היה שונה בהרבה מאבימלך. וגם  רבץ על בעלי שכם החטא של גרימת רציחתם של שבעים בני ירובעל לכן הם לא יכלו לנצח.


ומה אנחנו לומדים מהסיפור?

1)הפסוק שמסכם את הפרשה מסכם שיש דין ויש דיין ועל מעשה רע מגיע סוף מר .

2)הבוגדים יבגדו, והאלימים ימשיכו באלימותם.

שלטון  שכל מהותו בנוי על  אי מוסריות,לא מצופה ממנה שיתנהג במוסריות,  ובסוף הוא גם יתנהג בצורה לא מוסרית כלפי מי ששלחו אותו .

ומלך שהמלכות שלו בנויה על בגידה בה' ובגדעון אי אפשר לצפות ממנו, שהוא לא יבגוד במי שמינה אותו.

3)מלך שפורק עול ה',  וזה הסיבה שממליכים אותו ,  בסוף לא  יקבל עליו עול כל שהוא(לדוגמה העול של הטבה למונהגים שלו)

{ והוא הופך להיות הסמכות היחידה שיש בעולם, שכל המערער עליו, אין לו זכות קיום.}

4)לא ממליכים מלך בלי שיש צורך, ומלכות כזאת בהכרח כולה אינה אלא בשביל להשתרר, ורק רשעים, ורשעות יהיה בזה.{שהרי צדיקים לא הולכים לכזה משרה שכל כולה להשתרר}

ולבסוף,  הוא גם לא ישרת את האינטרסים של אלה שמינו אותו, שישתרר גם עליהם.{משל האטד}

5) מנהיג רע, יכול להיות לא פחות גרוע, מהאויבים הגרועים ביותר. (שהרג שתי עיירות שלימות  אנשים נשים וטף, ובתוכם שכם בירת ישראל באותה תקופה וזרעה מלח ).

  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר
הוספת תגובה

תאריך 21/07/2012
קטגוריה כללי
מאת שמואל אייזנברג

שמואל איינברג

לכל המאמרים של הכותב

2012 © האקדמיה למקרא