תורה בחיי המעשה- האם זה אפשרי?

סיכום שיעור מיום שלישי, כ"ה אדר ב', לתלמידי מכינת עוצם.

הקדמה

שאלה: מה אנו מצפים מבן תורה שיעשה בחייו המעשיים?

תשובות מהתלמידים:

שיהיה בן אדם טוב, שיעשה דברים מושלמים פרפקט. שיעשה מה שהוא יכול הכי טוב שיכול ומקצועי.

שיהיה ישר, קביעת עיתים לתורה[1], קשר לתורה, שמירת מצוות, ידיעת ההלכה, יישום של דברי הרב קוק במוסר אביך- 'בכל דרכיך דעהו'.

שאלה: האם נראה לכם שמישהו בכלל מצליח לעמוד בכל מה שהוצב לעיל? האם אתם מכירים מישהו כזה?

תשובה: אין הרבה אנשים כאלה, הרבנים שלנו יגידו לנו שבאמת הם כמעט לא מכירים תלמידים שלהם שאכן הצליחו לקיים את כל מה שציינו לעיל. ישנן שאיפות גדולות, אבל לצערנו לא הרבה אנשים מצליחים ליישם אותן.

כל דבר ודבר, שהוצב למעלה, הוא קשה מאוד מאוד בפני עצמו, היום אפילו להיות ישר זה קשה מאד, יותר מדורות קודמים, כי התרבות של השקר והרמאות רק הלכה והתעצמה, ויש שווקים שבהם כמעט ולא נותר מקום ליושר.

חטא המרגלים: הטעות והתשובה

רבנו (הרב צבי יהודה) בשיחותיו הסביר שחטא המרגלים נבע מכך שהמרגלים לא רצו להיות אנשי קודש בעולם המעשי, לא היה מתאים להם להיות חקלאים או שאר מקצועות מעשיים, הם רצו להישאר במדבר וללמוד תורה. כיום אנחנו נמצאים פחות או יותר מול השאלה שעמדה לפני המרגלים, כיום התחושה הטבעית היא שעדיף ללמוד תורה, לשבת בבית מדרש, ולא לצאת החוצה לעולם המעשה.

לצאת מבית המדרש זה מפחיד, זה קשה, זה התמודדות גדולה, ולכן כל העם הלך עם המרגלים, וחשבו שזה גדול עליהם.

צריך להבין שהקושי לצאת מבית המדרש הוא אמיתי, יש כאן ניסיון שיכול לפרק אנשי תורה! בוגרי ישיבות ששינו כיוון נוהגים לומר: "דברים שרואים מכאן (מחוץ לישיבה) לא רואים משם (בתוך בית המדרש)".

בספר 'שמירת הלשון' מסביר החפץ חיים מה ענה כלב למרגלים:

כלב עונה להם "אך בה' אל תמרדו", החפץ חיים אומר להם רק אל תמרדו, אל תהפכו חולשות לאידיאלים. תאמין ברצון שלך לעבוד את ה' שזה הרצון אמיתי והתורה מדברת אליך. כל אחד יכול להיות עבד לד' ולומר לעצמו: למרות שאני לא זוכר את הש"ס בעל פה ולא גאון בהלכה, אבל אני לא מורד בה'. כמעט אף אדם לא עומד בכל השאיפות שבית המדרש מציג. אז מה עושים עם זה? לא מורדים! השאיפות אומרות לנו מה שהקב"ה רוצה שנעשה, ואנחנו נשתדל, ולכן נעשה את הכי טוב שלנו, גם אם בפועל הכי טוב שלנו רחוק מאד מהשאיפות, אבל לא נמרוד למרות שזה קשה.

כל אחד צריך לומר לעצמו ולשנן: "אני בן של הקב"ה אני עבד שלו, לא משנה מה קרה לי. איפה אני לעומת השאיפות? השאיפות רחוקות ונכונות, אבל אני רחוק משם, וזה לא משנה. אני עובד את ה' מהמקום שלי." בעצם כל יום כשאנחנו קוראים קריאת שמע צריך לקבל על עצמנו עול מלכות שמים במובן הזה.

הבעיה היא שיש לנו נטייה להגיד שאם אנחנו לא בטופ אנחנו לא שווים. ואז אם אני לא מצליח להביא לידי ביטוי באופן שלם את מציאותי כעבד ד', אז אני נוטה לומר- כנראה שאני לא עבד של הקב"ה, אלא סתם יהודי עם כיפה שעושה מה בראש שלו.

על כך צריך לענות- "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו" הקב"ה מצפה מכל אחד לא להיות דרור ויינברג או הרב אריה לוין, הוא מצפה ממך לעשות מה שאתה יכול לעשות. ה' רוצה שנתקדם כפי יכולתנו, להתקדם צעד אחר צעד, בצעדים קטנים, אם אין בנו את הכשרון והיכולת להיות גדולי הדור, אז הקב"ה לא מפיל עלינו את המשימה להיות גדולי הדור.

האידיאל הוא שכל אחד יעבוד את ד' בכוחותיו שלו.

שאלה: האמירה הזאת שהקב"ה רוצה שרק נעשה צעד קטן, היא לא הפיכת חולשות לאידיאלים?

תשובה: לא, זו התבוננות פשוטה וקבלת המציאות- אני לא יכול לעשות הכל בבת אחת, יש לי את הדרך האישית שלי, ואני מתקדם בה לאט לאט.

שאלה: אם צריך להתקדם רק בצעדים קטנים אז איך נגיע לגדולה?

תשובה: דוקא צעדים קטנים מביאים אותנו לגדולה. לעומת זאת שאיפות מעשיות גדולות שמנותקות מהמציאות הקטנה, עלולות לרסק מהר מאוד את האדם. החכמה היא לחבר את הצעדים הקטנים למהלך גדול.

ניהול

ההצעה שלי כדי להצליח לעבוד את ד' ולקחת צעדים קטנים ולצרף אותם למהלך גדול – היא ללמוד ניהול. (דרך אגב בכוזרי מאמר ג' מתואר החסיד כמושל המדינה, במלים של ימינו נאמר: גדול עובדי ד' הוא מנהל של עצמו).

שיטת הניהול:

לפני כל פעולה שאני עושה- אני צריך לתכנן.

התכנון צריך להתחיל בחזון גדול: מה אני עושה עוד חמש שנים? איפה אני אהיה? מה חשוב לי שיהיה לי עוד חמש שנים?

יחד עם המטרות והחלום צריך גם למפות את השטח, ללמוד את המציאות, ולראות שיש קשר בין המטרות שהצבתי לעצמי ובין המציאות.

כאשר אני מחבר את המטרות עם המיפוי יוצאת: תוכנית עבודה- איך אני מגיע ליעדים שקבעתי לעצמי.

אחרי התכנון מגיע הביצוע- מתחילים לעבוד, אחרי קצת עבודה – משוב, בודק מה רציתי איפה אני עכשיו איך אני מתקדם, וחוזר לשלב התכנון, משפר עמדות חוזר ומתכנן שוב, ושוב מבצע.

שאלה: האם אפשר פשוט לזרום ולהגיע ליעדים?

תשובה: לא, אי אפשר לזרום כי היום קל מאוד לבלבל אותך שאתה צריך כל מיני דברים, ואתה פשוט זורם עם מה שמשווקים לך ואתה משוכנע שאתה צריך את אותם דברים, ואם אתה זורם אתה לא באמת מודע מה הצרכים האישיים שלך ומה הגיע אליך מבחוץ. המשווקים למיניהם הכניסו לך לראש את המחשבות שהם רוצים שתחשוב, ואתה בטוח שהגעת לכל המחשבות הללו לבד וזה בדיוק מה שאתה רוצה.

.

לא צריך להיות דרור ויינברג על מנת להיות איש תורה בעולם המעשה, אלא צריך להתקדם בצעדים קטנים. אתה חי לפי האדם שאתה, וכך אתה עובד ה' מצוין.

הנפילות הם חלק מהחיים

חשוב לדעת שברור מראש שיהיה שינוי בין התכנון ובין המציאות בשטח.

אז מה עושים כשמגלים שנופלים?

ממשיך להאמין בד' ולעבוד אותו. שואלים רב גם אם כבר טעינו ועברנו בטעות על ההלכה, הולכים ושואלים כדי ללמוד ולשמוע מה דבר ד'. בודקים מחדש מה אפשר לעשות ומחפשים פתרון לעתיד.

חשוב מאד להתמודד מול הנפילות ולא לברוח מהם. להגיד: יהיה בסדר – זה בריחה. צריך לבדוק מאיפה באה הנפילה, מה הגורמים שלה, ומתוך כך להבין איך משנים את המצב.

לפעמים המסקנה היא שאי אפשר לשנות וצריך לקבל את המצב החסר כמו שהוא, להבין שיש מציאות של אונס, ובמצב כזה – 'אונס רחמנא פטריה'. המסקנה הזאת היא לגיטימית, אבל צריך לקבל אותה מתוך התמודדות ובירור אמיתי, ולא מתוך בריחה ועצימת עיניים.

חיים כולכם היום

המסר הוא: כל אחד יכול להיות איש תורה בעולם המעשה!

הרב צבי יהודה אומר על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" כך:

הרבה אומרים התורה זה דבר יפה, אבל זה לא בשביל אנשי מעשה, זה לא בשביל אנשים חיים מלאי כוחות, בא הפסוק הנ"ל ואומר זה לא נכון: הדבקים בד' – חיים!

דרשה שניה, באים מקטרגים ואומרים: אנשי תורה בעולם המעשה הם מיעוט, מיעוט קטן, אי אפשר שכולם יהיו אנשי תורה – לכן בא הפסוק הנ"ל ואומר: כולכם! כולם יכולים להיות כאלו. כולם יכולים להיות אנשי תורה בעולם המעשה.

טענה שלישית היא שגם אם זה נכון, אבל זה רחוק, זה בלתי אפשרי לביצוע בזמן הקרוב. על כך עונה הפסוק: היום! ולא עוד המון זמן, בפנסיה, אלא – חיים כולכם, היום, עכשיו.

מה האתגר שמולו אנו עומדים?

עד עכשיו נימה אופטימית, מעכשיו נימה פסימית.

האתגר שאנחנו עומדים מולו הוא אימתני, ובלי כל ההקדמה שעד כאן, המציאות מייאשת. אי אפשר להסתיר את המציאות הכואבת, רק אם נראה נכוחה מול מה אנחנו עומדים נוכל גם להתמודד. אם נדמיין דמיונות ונספר לעצמנו סיפורים בסוף נפגוש את המציאות ונתמוטט מהר. חיי תורה בעולם המעשה הם אתגר עצום בימינו, ורק הכנה נכונה תאפשר לנו להתמודד מולו.

ניגע רק בנקודה אחת. ברור שכל יהודי צריך לקבוע עתים לתורה. למה בימינו זו משימה קשה? מה מפריע לנו לקבוע עתים לתורה?

תשובות מהתלמידים:

– אין זמן, עסוקים בדברים אחרים, סדר עדיפויות אחר, רוצים לצאת עם חברים לבילויים.

(הערה על המשפט 'אין זמן'- הוא מסיר ממך את האחריות כי אין זמן אומר שאני עסוק מידי בשביל התורה. אם היה לי זמן הייתי עוסק בתורה, אבל האמת היא שאתה הוא זה שבוחר איך לחלק את הזמן שלך. אתה בחרת להיכנס לכזה עומס שלא מאפשר לך ללמוד.)

– חוסר חשק. המציאות היום קשה ולכן חייבים לעבוד הרבה, העבודה מעייפת ולא נשאר חשק ללימוד תורה.

– שחיקה. החיים שבחוץ הם לא כמו בבית מדרש, זה לא אותו דבר, ושחיקה זה דבר שצריך להכיר אותו וצריך להתמודד איתו, כי קשה מאוד לשמר את העוצמה וההתלהבות של בית המדרש בחיים הפרקטיים.

בנוסף ספרי המוסר נותנים הרגשה שאם רק תרצה תוכל לעשות הכל- שזה לא בהכרח נכון, הגוף מאוד מאוד משפיע עלינו, ואם אתה עייף יהיה לך קשה לך ללמוד בעיון. אם יש לך יצר עריות חזק, יהי לך קשה לא ליפול כי הנטיות הגופניות משפיעות עלינו מאד!

השחיקה שוחקת אותך. וגם אם אתה באמת באמת רוצה, הגוף שלך תמיד ימשוך אותך אחורה, וזה עבודה קשה, ההבנה בשכל חשובה ובסיסית אבל היא לא הכל. ולכן עבודה שקשובה לנטיות הנמוכות יותר, שבכללן השחיקה, היא חשובה ונצרכת.

המציאות מאוד קשה בעניין הזה, היום גוגל מנסה למשוך אותך לכל מיני מקומות, השטיקים השיווקיים עובדים עלינו. ולכן צריך לחשוב ולמצוא פתרונות, אם הילד שלי במכולת גורם לי לקנות דברים שאני לא רוצה, אז אני לא לוקח אותו.

חוסר יישוב הדעת. קשה שיש לך משפחה ומחויבויות רבות, לשבת וללמוד תורה בנוחות.

דינמיות. כמעט ואין לאנשים היום זמן שהוא בשבילם ברזל- פתאום יש לך אירוע, פתאום יש לך דברים לא צפויים ולכן אם לגבי כל עניין קשה לקבוע לו זמן, אז קל וחומר שלתורה יותר קשה.

חינוך ילדים- הוא דוגמא לדברים חיובים שמתנגשים עם קביעת עיתים לתורה.

תוכן מעניין אחר. חדשות, פוליטיקה וכו' זה תופס מקום בשכל ולוקח את מקומה של התורה, ונוצר עומס מידע על שכלנו, ולכן כ"כ קשה ללמוד ולקבוע עיתים.

אתגר נוסף שציינו:

– אין תשובות מסודרות. למשל- איך להתנהג בכל מצב בעולם המסחר? עדיין אין לכך מספיק התייחסות תורנית, המצב מורכב מאוד. ולכן קשה להיות ישר בעולם המסחר. ועוד נושאים רבים אחרים הם לא מספיק מבוררים.

לסיום


[1] הערנו שאנחנו לא יודעים להגדיר מה זה לקבוע עתים לתורה. וזו בעיה גדולה, כי בסופו של דבר רוב הציבור הדתי לא קובע עתים לתורה, וגם אם יש מציאות של קביעת עתים לתורה היא לא מכוונת לגדרי ההלכה.

  • תגובות
הוספת תגובה

2013 © תובנה - ערכים בעולם מודרני