בירור בעניין התאמת שיטת 12 הצעדים לציבור הרחב / הרב מנחם מן

רקע

הרב מנחם מן, ר"מ בישיבת ההסדר אור-עציון, השתתף בקורס של שיטת 12 הצעדים. מתוך ההשתתפות בקורס עלה הבירור האם אכן נכון לקחת שיטה זו שנועדה למכורים, ולהציע אותה גם לאנשים נורמטיביים? המאמר נכתב למשתתפי הקורס, אך מתאים גם לכלל הקוראים שלא עברו את הקורס ורוצים להבין את ההקשר הכללי של שיטת 12 הצעדים.

הקדמה

רציתי לשתף אתכם בתהליך שעברתי לאחרונה ביחס אל קורס שיטת 12 הצעדים. חלק מאתנו עובר בקורס תהליך משמעותי. חלק  מהנוכחים כנראה רוצה להנחיל זאת גם לאחרים, ברוח הדברים שהציג הרב יהושע. לאחרונה חלה אצלי תפנית משמעותית בעקבות חשיבה מרובה על השיטה, יתרונותיה וסכנותיה. שמעתי גם כמה סיפורים שגרמו לי לחשוב על הנזקים המשמעותיים שיכולים לצאת מהתוכנית, במיוחד לתלמידים שנמצאים בהתהוות עולמם הרוחני. שמעתי על תלמיד אחד שאמר שדברי הרמח"ל שכל קושי שבא לאדם זה דבר שהוא צריך לתקן אינם נכונים. שהרי יש דברים שעליהם הוא צריך לומר "לא יכול", סימן שלא צריך לתקן. אחר אמר שלא צריך להשתמש בכל מיני עצות נגד יצר הרע. מספיק למסור הכל לקב"ה ולומר לא יכול. תלמיד אמר שבעקבות התוכנית הוא כל כך קשור לקב"ה בשביל מה צריך מצוות.  אחר אמר שלא כל נסיון שהקב"ה מנסה אותי אני יכול לעמוד, יש נסיונות שעליהם אומר לא יכול. בין אם אלו נזקים שמקורם בהבנת הקורס, או נזקים שמקורם באי הבנת הקורס, אנו צריכים להוציא מידינו דבר מתוקן, ששגגת תלמוד עולה זדון. בהמשך אפרט עוד נזקים רבים היכולים להגרם מהתוכנית, כאשר עושים העתק הדבק ממה ששמענו בקורס.

 הייתי שמח אם תוכלו להקדיש את הזמן המספיק לקריאת הדברים ולהגבה עליהם. עיקר התועלת מהדברים תהיה במבט הכולל היוצא מהם ולא מכל טענה בפני עצמה. גם אם תחלקו עלי מכל וכל בהבנת התוכנית. אנא שימו לב שאני [ומבדיקה- אני לא היחיד] הבנתי כך. כלומר בהחלט יכול להיות שגם התלמידים יבינו כך.  החשוב הוא לא מה התוכנית אומרת אלא מה מבינים ממנה. דברתי עם כמה משתתפים וראיתי שיש הרבה הבנות לשיטה. רק לאחר שדברתי אתם הבנתי באמת מה ההבנה שלי. אם נדבר על כך יחד נוכל לעזור זה לזה כיצד להשתמש בדברים הטובים מבלי להזיק.

בדברים הבאים אני רוצה לטעון שהתוכנית כפי שהיא טובה לחולים אמתיים בנקודה שבה הם חולים. להכיל זאת על בריאים זה דבר מסוכן. לבריאים אפשר לקחת רק נקודות חשובות מהתוכנית [ויש שם הרבה]. אבל לא את כל התוכנית. ראה בהערה ציטוט מתוך אתר שמור עיניך בשיטת 12 הצעדים שתומך בטענה הזאת[1]. גם כאשר מדובר על מכורים באמת לאינטרנט, צריך להכיל זאת על החלק המכור ולא על כל התמודדות עם היצר הרע.

 

א]

נתוח מרכיבי התוכנית

לפני שנמנה את הבעיות צריך לנתח היטב את השיטה וכיצד היא פועלת עלינו לטובה. שיטת 12 הצעדים בנויה מצעדים וכלים שכולם יחד מהווים חטיבה אחת שיש לה קשר פנימי הדוק. אולם מצד שני חלק ניכר מאוד מהצעדים והכלים, הם דברים שעומדים בפני עצמם ומהווים חלק משיטות טיפול שונות ומעקרונות שמקורם ביהדות,  וחלק מהעקרונות  יחודיים רק לשיטה זו. צריך לברר היטב האם אנו רוצים לאמצם, כי דווקא בהם יכולה להיות בעיה. כמו כן חשוב לנתח ולהבין את מרכיבי השיטה השונים, מכיוון שאולי השינוי והברכה שאנו חשים נובעים מהדברים הראשונים ולא מהאחרונים[2].

הנקודות היחודיות לשיטה זו הינן בעיקר שתי נקודות:

 1. אני מודה שאני חולה. אני לא יכול לבד, אני מפסיק להלחם ולעשות שריר, אני מיואש משליטה ברצוני בחיי.

 2. אני מוסר את חיי לאלוקים כדבר העקרי שאני צריך לעשות כדי להיות בהחלמה.

שתי נקודות אלו מלוות אותנו לאורך כל התוכנית וכל הזמן מתעמקות ומתרחבות. הן בסיס השיטה.

יש עוד נקודות רבות של חול ונקודות של עבודת ה' בשיטה שלא יחודיות אלא נמצאות גם בה. נפרוש אותן.

הנקודות של חול שאינן יחודיות

יש נקודות נפלאות רבות בשיטה אבל נקודות אלו קיימות גם בשיטות אחרות.  בשיטה כלים אלו מהווים פתרון עקרי ובלבדי. אפשר לשלב אותן עם עוד הרבה עצות והדרכות שלא מופיעות בשיטה. אביא כאן כמה נקודות  לדוג':

  • העקרונות כנות פתיחות ונכונות. אלו דברים נפלאים וחשובים שממליצים עליהם בכל שיטות טיפול.
  • הפרדה בין מה שאני יכול באמת לבין מה שאני לא יכול ורק מדמיין שאני יכול. הבנה שבדברים מסויימים שמפריעים לי אני חי בסרט וצריך לצאת ממנו. הפרדה בין רגשות לעובדות שאנו כל כך חווים בקורס. הינו כלי מקובל והכרחי בטיפול.
  • קבלה של עצמי, עם כל החולשות שלי הינו א' ב' בהרבה שיטות.
  •  הרפיה משליטה בתוצאות ומקוד באחריות שלי למעשים שלי, הינו עקרון חשוב שאפשר למצוא אותו בהדרכות כיצד להמנע מכעסים. גם השלווה הנפלאה שבאה בעקבותיו אינה המצאה של התוכנית.
  • מפגש עם אנשים שעברו את התהליך בצורה מוצלחת מאוד והם משתפים אותך בחוויתם האישית- הינו תמיד דבר בונה.
  • מעבר לדיבור רגשי ולא שכלי על עצמי, הוא הכרחי לכל תחילת טיפול מכל סוג שהוא כמעט.
  • חשבון נפש שבו אתה פורש לעצמך את כל העבר שלך ומבין את עצמך יותר טוב, נעשה בשיטות שונות כולל טבלאות מפורטות.
  • הדרגה של צעדים שגורמים לך להבין את עצמך, להבין את הכאבים שלך, לחוש את הטעויות שלך ולעזור לך בשיטות שונות לצאת מזה, זה לא המצאה של שנים עשר צעדים.
  • שיתוף בסודות הכמוסים שלי שמשחרר אותי מהם, מהסרט שבניתי לפיהם.  זוהי חויה נפלאה שאפשר לחוות אותה בכל מיני תוכניות.
  • הבנת עומק של דפוסי החשיבה וההתנהגות המוטעים שלך ובניית דפוסי חשיבה והתנהגות שונים [כמו שעשינו כעת בעבודת הפגמים] הינו דבר תדיר אצל מטפלים שונים.
  • קבוצות תמיכה זה דבר שעובד חזק מאוד בהרבה מאוד שיטות ולהרבה נושאים.
  • קבוצת תמיכה שמעודדת אותך לטלפן לחברים באופן שוטף הינה כלי משוכלל עוד יותר שנעשה גם בקבוצות אחרות , אולי לא באופן מסיבי כמו ש 12 הצעדים מציע. וזה דבר נפלא שצריך לאמץ. אבל לא באופן תלותי.
  • מומחה ששומע אותך לאורך תקופה ועוזר לך לקלף את התחפושות שלך, את השקרים הקטנים שלך, את הקומבינות שלך.  שמראה לך כיצד אתה בונה סרט על החיים – זה דבר שעוזר לך להבין את עצמך מאוד מאוד.
  • כאשר כל הכלים שמנינו מהתחלה, נעשים בקבוצת תמיכה שבה משתתף מומחה זה תהליך חזק מאוד בכל מקרה.
  • כאשר אתה עובר תהליך שבו קיימים כל המרכיבים הקודמים, נאמן לו, משקיע בו כמה שעות בשבוע, יש סיכוי הסביר שתבנה לעצמך דרך חיים חדשה, לא פחות מאשר בשיטת הצעדים [צריך לדעת שבקבוצות רבות של הצעדים אנשים רבים לא מצליחים באמת לבנות דרך חיים חדשה לגבי ההתמכרות שלהם, ולכן גם שם זה רק סיכוי סביר].

כאשר אתה פוגש בבת אחת בכל הכלים הללו לראשונה אין ספק שזה מסוגל לפעול פעולה רבה. אבל כל אלו לא יחודיים כלל וכלל לשיטת הצעדים. אני מניח שרובנו נפגשנו מפגש ישיר וחושפני עם רוב הכלים הללו לראשונה בקורס זה. כך קרה לי ואני מניח שזאת אחת משתי הסיבות העיקריות שהקורס פועל על רוב משתתפיו.

 

נקודות של עבודת ה' שבתוכנית

מצאנו בקורס גם  מקבילות רבות לעבודת ה' שאנו מכירים כבר לפני כן, אבל חלקן התעמקו מאוד בעקבות הכלים הקודמים שבהם פגשנו בקורס. אביא כאן כמה דוג' [כאשר אני אומר לקמן ב"תורה" הכוונה לכל התורה כולה ולא רק שבכתב] לכל דוגמה אפשר להביא הרבה מאוד מקורות:

  • · אסירות תודה לקב"ה שמקבילה להכרת תודה שיש לה ביטויים רבים בתורה.
  • · כניעה בפני הקב"ה- היא הבסיס העיקרי לעבודת ה' ומופיעה בתורה בצורות רבות ושונות.
  • · מסירת החיים שלי לקב"ה- קבלת עול מלכות שמיים וקבלת מצוות.
  • · מעבר מרכוז עצמי למקוד ברצון ה'.- הרצון לעשות את רצון ה' ולא את רצוני. אין צורך לפרט את החשיבות הרבה שיש לזה בתורה.
  • · ענוה וגאוה כמרכיב עקרי מאוד באישיות שעליו הכל בנוי. מבואר בכל ספרי החסידות והמוסר.
  • · אמת ושקר, הכחשה לעומת עמידה אמיצה מול האמת- מס"י בזהירות.
  • · חונך ומבט מהצד- עשה לך רב וקנה לך חבר.
  • · מעלת וכוח הווידוי- מפורש בתורה [אמנם בזה יש פן מיוחד שמתבאר בתוכנית, ווידוי ללא תלות בעזיבת החטא].
  • · רק להיום- ר' נחמן.
  • · תפילה לקב"ה על כל הדברים הקטנים והגדולים,  על כל ההתמודדיות והחולשות שלי. מופיע בתורה אבל לא מספיק מודגש כמו שאר הדברים.
  • · כמיהה של יצר הרע
  • · מעלת וכוח  ההתחברות-
  • · דאגה בלב איש ישיחנה
  • · עזרה הדדית על ידי שאני מגיש את הלב לחבר.
  • כל האחרונים מופיעים בתורה במקומת רבים. ואכן יש בתוכנית עבודה מעשית בהקשר אליהם שראוי לאמץ אותה.

שילוב של הנקודות של החול ועבודת ה' שבתוכנית

כל הנקודות האלו קיימות כבר בספרות הקודש. ובכל זאת לחלקנו התוכנית חידשה עומק נפשי בכמה דברים בעבודת ה'. ומדוע? כאשר מטפלים בכל המקבילות הללו בעבודת ה' על ידי כל הכלים שהוזכרו  קודם [שאינן יחודיים לתוכנית] ברור שיוצא דבר משמעותי. אין פלא שהמושגים של: כניעה לקב"ה ווידוי [לדוגמה]- מתעמקים בנו הרבה יותר, כאשר אני מקדיש לכך 5 שעות כל שבוע ועושה זאת באמצעות כל הכלים המוזכרים לעיל. ברור שכאשר יש לך קבוצת תמיכה ושם מקפידים על דיבור רגשי וכל שאר הכלים, ושם אתה דן על כל הדברים החשובים באמת, יש סיכוי גדול לעבור תהליך משמעותי. כאשר אנו מתקדמים במה שחשוב לנו זו הסיבה השניה שטוב לנו. ולכן אם נפעיל את כל הנ"ל כדי לעזור לתלמידים אכן זה דבר חשוב שאין אתו בעיה ערכית [ובלבד שנזכור כל הזמן את ההבדל בין מחנך שעוזר לבין מטפל מקצועי, ולא נשלה את עצמנו].

ב]

הבעיות בתוכנית

אם כל כך טוב אז מה הבעיה? אם נקח רק את כל מה שפרטנו ונעבוד אתו אכן אין בעיה. הבעיה היא כאשר לוקחים את התוכנית כולה. שם יש שתי בעיות:

  1. מה שיש בתוכנית- הנקודות היחודיות שהתוכנית מציעה שהן "לא יכול", ו"מסירה לקב"ה כפתרון העקרי". נפרט בהמשך מה הבעיה אתם.
  2. מה שאין בתוכנית- הדברים הנוספים שהתוכנית לא מציעה ויכולה  לגרום להצנעתם. ושילובם בתוכנית אינה כה פשוט נפרט אותם בהמשך.

כאשר אני מדבר על הנקודות הללו אני מדבר עליהן כפי שהן מופיעות בתוכנית ללא תרגום שלנו. אני לא מתכווין לתרגום הכרחי בבחינת אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אלא לשינויים מהותיים בתוכן. התהליך שאני עברתי היה בעיקר שנחשפתי לכך שאני מעבד ומתרגם את התוכנית לשפה שלי ומשנה אותה. [במיוחד בנקודה 1]. חוץ מזה אצלי התוכנית התברגה לתוך הפאזל שלי [נקודה 2].  כל זה קרה לא במודע. אלא תהליך טבעי שאני מניח שקורה אצל רבים [עם כמה אנשים זה התברר בפועל בשיחות]. אם אקח את התוכנית כפי שהיא, בשפה שלה, עם העקרונות שלה ואביא אותם לתלמידים יש כאן סכנה גדולה. הסכנה נובעת מכך שאנו מציעים תוכנית לתלמידים שאין להם את כל הרקע שלנו. לא מסוגלים לעשות את התרגום שלנו. אין להם פאזל בנוי כמונו שאליו הם מכניסים התוכנית כפי שאנו עושים. הם יתרגמו זאת לפי העולם שלהם, יכניסו זאת לפאזל שלהם ויכול לצאת סלט גדול. יכולות לצאת טעויות גדולות כמו שאכן כבר יצאו. ולכן כאשר אפרט כעת את הבעיות בשתי הנקודות אני מתכווין לנקודות כפי שהן באות לידי ביטוי בספרות, ולא כפי התרגום שאנו יכולים לעשות להן. אם דברי נכונים המסקנה היא שצריך לעשות תרגום ועבוד משמעותי לתוכנית, ולא להעביר אותה כפי שהיא.

ג]

הבעיה הראשונה- מתי אומרים- "לא יכול" "רק הקב"ה יכול"

 

העקרון של התוכנית בנוי על לא יכול. רק מי שאכן מגיע להפנמה שהוא לא יכול לבד לצאת. רצונו לא מספיק לו. אין טעם להמשיך להלחם נגד- רק הוא יכול להמשיך בתוכנית. אם לא הגעת לחוסר אונים גדול אז חזור בבקשה לצעד 1. אם אתה חושב שאתה יכול להלחם ולעמוד נגד יצר הרע אתה תפול בסוף, כי יש לו כח גדול יותר משלך. לכן כדי לנצח אתה צריך להכנע. צריך להפנים שאתה לא יכול. לא רק שאתה לא יכול כרגע אלא גם לא תוכל אף פעם. גם אם תהיה נקי שנים רבות אתה עדיין לא יכול. ברגע שתשכח את זה אתה תפול.

צריך להבין מה כלול בטרמנולוגיה של התוכנית של "לא יכול". שהרי התוכנית מדברת גם על המנעות מעשית, א"כ לכאורה אתה יכול להלחם ולנצח. [ברור שלהפסיק להלחם אין פירושו לוותר ולהשתמש. אם כי בזה בהחלט טעו אנשים בקורס, וכמובן גם תלמידים. הטרמינולגיה של "לא יכול" מזמינה טעות זו. וגם העובדה שלא היה מספיק הסבר כיצד "אפשר גם להפסיק להלחם וגם להמנע בפועל", מזמינה טעות זו. אבל זו טעות שהרי התוכנית דורשת המנעות כדבר אלמנטרי]. נראה לי שהפירוש הוא, שהאחריות שמוטלת עליך להמנע, חייבת להתבסס על זה שאתה לא יכול ברמה המעשית, ולכן לא נלחם. מלחמה זה שליטה שסופה לפי התוכנית להכשל. כי שליטה זה הבעיה העקרית של המכור. לכן צריך להפסיק להלחם. אבל יש לך אחריות להמנע. האחריות שלך היא לעשות את צעדי התוכנית: טלפון בשעת מעשה, טלפון לאחר מעשה, תפילה לקב"ה, השתתפות בקבוצות, כתיבה, אסירות תודה. כל הכלים שמספקים לך התחברות כנגד היצר שרוצה להפריד אותך. כאשר אתה בודד אתה לא יכול. כאשר אתה מחובר לכח גדול, הכח הגדול יכול. לכן במקום להלחם, תתחבר לכח גדול. כדי להתחבר אתה חייב להפסיק להלחם. להלחם בה מעמדה של מחשבה על שליטה. להלחם זה תנועה נפשית נגד היצר, להתחבר זה תנועה נפשית מול הקב"ה. אלו שתי תנועות נפשיות שונות. להלחם נגד יצר הרע זה אבוד כי הוא יותר חזק ממך, אתה לא יכול. ולכן לא ללכת בכיוון של התנועה הזאת.

עקרון זה מובן כאשר מדובר על התמכרות של ממש. כאשר מדובר על אלכהוליסט כרוני, על סמים. על התמכרות אמתית לאנטרנט [ולא רק יצר הרע גדול] או לדבר אחר. אלו מצבים שבהם גם שיטות טפול אחרות מכירות בכך שצריך להבהיר למטופל שהוא חייב לקבל עזרה. כדי שיפנים זאת צריך להרוס לו את האשליה שהוא יכול. אכן כך גם משמע מהספרים של התוכנית שהיא מתייחסת למכור קליני. אני גם יכול להבין שלאנשים נורמטביים כמונו יכולה להיות נקודה כפייתית פתולוגית שעליה אפשר להפעיל את התוכנית. אבל משמעות הדבר שעבודת ה' הרגילה שלנו עם רוב הבעיות בחיינו, כולל בעיות כבדות, הינה לא בדרך התוכנית של "לא יכול, רק הקב"ה יכול" [אלא אם כן נפרש זאת על פי תרגום מס' 1 לקמן]. כמובן שאם עובדים על הרכוז העצמי זה יעזור לכל היצר הרע. זה פשוט. אבל אנו נאמר לו שלכל שאר הדברים "האדם הישר צריך להאמין בחייו".

אבל  החוויה שלי בקורס שלנו, שלכל חולשה שהבאנו, המנחים התייחסו בשיטת 12 הצעדים, כלומר אמרו לנו לומר "לא יכול". לא פגשנו כמעט מקרים בהם נאמר "בזה לא שייך לומר לא יכול, בזה אתה יכול, בזה תתאמץ עוד, בדבר זה, "לא יכול" זה רק מסתיר לא רוצה" [עיין שוב הערת שוליים 1]. על כל כעס שהבאנו אמרו צריך לומר לא יכול. על כל רגש שלילי, על כל תופעה צריך להרגיש חוסר אונים. אפילו על מקרה ש"אתה לא יודע לענות לתלמיד" צריך חוסר אונים. בעצם אמרו לנו כל דבר שהבאתם סימן שאתם מכורים אליו. לפי השיטה בטהרתה [ללא תרגומים אפשריים כמו שאומר לקמן] אתה בעצם צריך להרגיש שאין לך שום יכולת לשלוט על מה שבא לך לעשות. רק כך מתחיל תהליך ההחלמה. ולכן אפשר לתרגם את זה לכל עבודת ה' שאנו עושים, כמו שקרה לרבים מאתנו.

אבל מה לעשות שלא כל בעיה רצינית עם יצר הרע היא התמכרות, גם אם זה דבר שעד היום לא הצלחתי לעשות. שהרי רבים הצליחו כאשר ניסו שיטה אחרת: או שיטה אחרת בקודש. או שיטה של חול שהסירה מחסום שהיה להם. לפעמים לא היה צריך שיטה אחרת. הבעיה היתה שעד היום לא השקיעו באמת, וכאשר היתה נכונות אמיתית, התחייבות פנימית, ועזרה של אחר- הם הצליחו באותה דרך שעד היום לא ניסו באמת. התמכרות היא דבר שצריך להגדיר אותו. לא כל מה שקשה לי ממש זה התמכרות. למשל אם אדם איחר במשך שנים רבות לתפילה וכעת הצליח בקורס. זה לא מחייב שזה בגלל שהפעיל את החוסר אונים וכו'. אלא פשוט בגלל שהחליט לשתף בכך חבר על בסיס יומי. זה למשל שיטה של חול.

לא זו התחושה בקורס. אמנם אני שאלתי את בני יעקב [בכיר מאוד בשיטה. הוא העביר יחידה בפעם הראשונה] האם על כל דבר מפעילים את התוכנית. הוא אמר שלא. רק על התמכרות, על שאר יצר הרע צריך מסילת ישרים. שאלתי מדוע לא משמע כך בקורס. הוא אמר שהקורס מכוון  למכורים ולכן עוסק בזה. כל ההמשך של המכתב מתייחס ל"לא יכול" כפי שאני הבנתי מהקורס ולא כפי ההסבר שהבנתי מבני יעקב.

פירושים שונים ללא יכול

על עקרון זה של "לא יכול" לפי הפירוש שהוצג לעיל, יש שתי קושיות. קושיא מעולם הטיפול והסברא הישרה וקושיא מעולם התורה. אולם לפני שאפרוש את הקושיות ברצוני להציג לכם שלשה פירושים אפשריים אחרים ל"לא יכול". [לדעתי הם  טובים ועליהם אין את שתי הקושיות, אבל הם לא התוכנית כפי שהוצגה לנו].  אם מציבים  אותם  בצעד 1, צריך לנסח אחרת את הצעד, ולא רק להסביר אחרת כאשר אומרים "לא יכול". כי ל"לא יכול" יכולים להיות הרבה תרגומים ואנו צריכים להיות ברורים. אחרת יוצא סלט.

בשלשת התרגומים הבאים "לא יכול" מתייחס לכל אתגר שהיצר מציג לי [ולא רק לדבר שבו אני מכור ממש, כמו שהבנתי מבני יעקב].

1.  לא יכול פירושו- "אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו". כלומר אני לבד לא יכול, אבל בעזרת ה' אני יכול. וכיוון שאני יכול הרי שאני יכול להלחם ולהתגבר על היצר. זו אכן תנועה נפשית שונה, אבל לא סותרת. ולכן לאחר שאני מתחבר לקב"ה באותו רגע אני יכול להלחם. לא רק שאני יכול להלחם, אלא מצוה עלי להלחם בכח ובזריזות כפי שמבואר במסילת ישרים ובספר התניא ובכל שאר הספרים. ובמלחמה אני משתמש בכל תכסיסי המלחמה שכתובים בכל הספרים. "מרגיז יצר טוב על יצר הרע", "מזכיר לו יום המיתה", "עושה שכר עבירה כנגד הפסדה" וכו'. אני לא רק מתפלל לקב"ה שיקח ממני את יצר הרע, אלא מכוחו נלחם בעצמי. כאשר אני זוכר "שהוא הנותן לך כח לעשות חייל" מצוה לומר "כוחי ועוצם ידי" כפירוש הר"ן. כמובן שזה לא התוכנית שהרי שם אין שום מלחמה. מלחמה זה שליטה ולא חוסר אונים, חוסר אונים הוא בסיס התוכנית. אין בתוכנית שלב ב' של קבלת כח ואז נלחם. התוכנית כפי שהוסברה לנו אומרת שאם תתחבר אכן תרצה לעשות רק רצונו. ולכן יש רק התחברות לכח גדול ממך, ושאר הכלים של התוכנית. השפה הסגורה של התוכנית עם מה שיש בה ומה שאין בה היא דבר חשוב בתוכנית. לא סתם בתוכנית אין טרמינולוגיה של מלחמה ונצחון שחז"ל מרבים להשתמש בו כנגד יצר הרע. לא סתם המילה העיקרית היא לא יכול וחוסר אונים. זה מהותי. ולכן על אף שיש דרישה להמנעות בפועל, זה משהו אחר, כפי שהוסבר לעיל. הדרישה מהתלמיד להמנעות ללא מלחמה היא דבר שמאוד משמעותי עבורו אם מחילים אותו על כל עבודת ה'.

2. לא יכול פירושו – "הודאה שכל מה שעשיתי עד עכשו לא הצליח". אם ההודאה בחוסר היכולת פירושו ש"לא הצלחת באופנים שבהם ניסית עד כה". ההמשך יכול להיות "תאמין בכך שאתה תמצא דרך חדשה שבה תוכל לנצח". או הסיסמא הידועה "אין לא יכול יש לא רוצה". או "תודה שברמת המאמצים והכלים שהשתמשת עד עכשיו לא הצלחת, אבל אל תתייאש ואל תפסיק לחפש בעצמך כוחות חדשים , אל תפסיק להאבק, תאמין בעצמך". או "תודה שרמת המאמצים שעשית עד כה לא משקף אחריות מתאימה לרמת הבעיה שלך, אל תדמיין שאם לא תקח אחריות תצליח". בנגוד לתוכנית שמדברת על התיאשות משליטה כל שהיא, הפסקה מנסיון למצוא דרך חדשה שבה אצליח לשלוט ביצר, ועייפות ממאבק. כל זה הכרחי כדי להגיע להחלמה. זה משהו שונה מאוד מהתוכנית, ומחייב טרמינולוגיה אחרת לגמרי.

3. לא יכול פירושו-   "אני לא יכול להפסיק לפחד את כל הפחדים שלי, לתקן את כל הפגמים שלי לבד, לשלוט על הריכוז העצמי בנפש". כלומר לא יכול לא מדבר על הענפים אלא על הגזע והשורשים. נראה לי שתרגום זה לא נאמן לתוכנית. כלומר ודאי שגם זה כלול באופן עיקרי בתוכנית. אבל התוכנית מדברת גם על "לא יכול" ברמת "הענפים", ההתמודדות המעשית החיצונית. ולא רק על הרכוז העצמי. התוכנית מדברת גם על "להפסיק להלחם". אכן לפתור את הרכוז הפנימי לגמרי זה מעלה עליונה מאוד שאותה אולי באמת אני לא יכול לבד, שם זה רק חסד. ואכן גם במדת הקדושה אנו יודעים שסופו מתנה ואתה לא יכול לבד. אבל מדובר על מעלה עליונה ולא על ההתמודדות היום יומית. שם צריך להחליט האם רק מבקשים עזרה משמים, או מודים שללא הקב"ה "לא יכול" ואז יודעים שעם הקב"ה אני "יכול" לעמוד מול היצר הרע.

אם כן הקושיות מתייחסות ל"לא יכול" כפי שפירשנו לעיל, "לא יכול" שמתייחס לכל ההתמודדיות הרציניות שיש לנו בחיים [ולא רק למכור קליני].

 

קושיות על עקרון הלא יכול

קושיה מעולם הטיפול –

יש שיטות שונות בעולם הטיפול, אבל כל המוכרות לי סוברות שעדיף למצוא דרך להעצים את האדם, ולבנות בו יכולות. גם בשיטות פסיכולוגיות שלא משתמשות במציאת דרכים מעשיות כיצד להחליף את המצב הבעייתי. גם הם מגדירים שכאשר נשחרר את האדם מהטראומות שלו הוא יצליח לשלוט בחייו. ולכן דרך שמעצימה מאוד את חוסר היכולת, ומביאה את האדם להכרה שגם לא יוכל בעתיד היא דרך בעייתית. כמובן כאשר מדובר במכור אמיתי יש מגמה גם בשטות אחרות, לשבור את רוחו הדמיונית כדי להביא אותו לקבל עזרה, כי הוא באמת לא יכול לבד. אבל להגדיר אדם נורמטיבי כמו אנשים שנמצאים בקורס כאנשים שלא יכולים בעצם בכל התמודדות עם היצר. לפתח ולהעמיק בהם את חוסר היכולת, זה בעצם לעשות אותם חולים במקום שהם לא.

בנוסף לכך, כאשר כל הזמן מחפשים ומתעמקים ומדגישים את הצד השלילי שבנו אנו יכולים לשכנע אותם שהם באמת לא יכולים. כמו שכאשר אנו מאמינים באדם ומשתדלים להדגיש את החוזקות שלו זה פועל עליו [אפקט פיגמליון המוכר מהמדע והמציאות סביבנו].

קושיה מעולם התורה-

מה לדעתכם אומר עולם התורה המוכר לכם ושאתם מלמדים לתלמידים, על סוגיא זו של "לא יכול"? נשאל זאת בצורה אחרת: האם לדעתכם אין בעיה שתלמדו את התלמידים בבוקר חובת הלבבות ומסילת ישרים שמדבר על מלחמה מפנים ומאחור. אחה"צ תאמרו להם שצריך להפסיק להלחם, והם לא יתבלבלו?! הפתרון שזה חול וזה קודש לא עובד כאן. יש כאן אותה סוגיא בדיוק שהתוכנית והתורה מדברים עליה: אני מול יצר הרע. מה אני עושה נלחם או לא? [ואני לא מדבר כאן על יצר הרע של מי שמכור לגמרי לאנטרנט או לסמים. אלא על כל יצר הרע כפי שאנו מדברים בקורס בפועל].  זה שייך לרמת ההתמודדות ברמה הראשונית שלה. ברמה של צעד 1 ושל מדת הזהירות. אנו מדברים על הרמה שבה אנו האנשים הפשוטים מתמודדים יום יום. האם נאמר לתלמידים כפי שאומר המסילת ישרים "אם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין הוא יהיה האדם השלם" ולכן צריך להלחם.  כמובן שנוסיף:  "נעבוד מאוד על התפילה כי להלחם ללא עזרת הקב"ה אין סיכוי לנצח. אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ולכן אנו כל הזמן מתפללים אליו שיעזור לנו במלחמתנו". כמובן שנפרט ונדבר אתם יחד כיצד היצר הרע הערמומי עובד עלינו כפי שעושים זאת בתוכנית, וכפי שמכווין המסילת ישרים. אבל לא נכון שאין כבר סיכוי להלחם. האם את זה נאמר.  או שנאמר "הדרך להיות האדם השלם היא להרפות, להתייאש מלהלחם, האחריות שלי רק להתחבר לכח גדול ממני בצורות שונות, והוא כבר יעשה את העבודה". זה נגון אחר לגמרי לגמרי. אם מנגנים יחד את שני הנגונים זה יכול להזיק.

 כאמור לעיל כדאי להשתמש בהרבה דברים טובים שרכשנו בתוכנית. בנוסף למלחמה של המס"י נאמר להם אחר הצהריים: "הבה ונתבונן פנימה לנפשנו על פי טבלאות שונות. כי סוד שאנו לא מדברים עליו פועל עלינו, והוא מאוד מקשה עלינו להלחם". "הבה ונעשה קבוצה שבה נדבר על יצר הרע לא ברמת השכל אלא מהלב". "הבה נעזור אחד לשני ברגעי משבר" וכן להשתמש בכל הכלים שמפורטים לעיל, אבל לא נאמר שאתה צריך להכנע למחלה וזה מה שיציל אותך. זה לא המסילת ישרים ולא המושל ברוחו של הכוזרי. זה לא  חובת הלבבות. 

אם נאמר להם: "זה גישה של חול להתמודדות עם יצר הרע. בשיעורים אנו לומדים שיטת קודש. ואין סתירה בפועל. מה אנו מצפים שהם יעשו בפועל?! ". אם אנו חושבים שזו שיטה של קודש, נאמר במפורש שזו שיטה שונה משיטות אחרות. כמו שיודעים ששיטת בעלי המוסר, היא שיטה שונה מהחסידות. אלא שאז צריך להביא לה ראיות, לחפש לה בית אב, לשאול עליה את רבותינו. לא מכניסים פתאום שיטה של קודש לבית המדרש, כשיטה מרכזית שאנו מאמינים בה, רק בגלל שזה עוזר במקרים מסויימים. שיטה לא יכולה להבנות מראיות רבות מכל מיני מדרשים ופסקאות שונות. חשוב בסופו של דבר מי זה שמביא את השיטה. כי את רוב המדרשים אפשר לפרש גם אחרת. ולכן אם נראה לנו שלומר "לא יכול" כפי שמשמע בקורס זה לא חידוש כלל וכלל, צריך להתמודד עם מה שנראה שעד היום גדולי הדורות לא שמו לב לדבר פשוט זה. אם נראה לנו שזה שייך לשיטה מסויימת כמו למשל ברסלב, נאמר במפורש שאנו מלמדים בשיטת ברסלב, והיא שונה משאר השיטות. אם נראה לנו שזה שיטת הרב קוק או רב אחר, צריך להתמודד עם פסקאות אחרות שהוא מביא, כי חייבים לראות השיטה בשלימותה.

בקיצור

  • אם זה שיטה של קודש, צריך להתייחס אליה כמו שמתמודדים עם שיטה של קודש.
  • אם זה שיטה של חול שמתמודדת עם יצר הרע, לא יכול להיות שנעדיף אותה על שיטת קודש.
  • אם זו שיטה של חול שמתייחסת לדבר אחר ממה ששיטת הקודש מתייחסת- צריך להסביר זאת. לכאורה זו אותה סוגיא. אני ויצר הרע.
  • אם זו שיטה של חול שמשחררת אותך ממחסומים פנימיים ע"י צעדים 4 עד 9 [הלאה לא למדנו], מחסומים שמביאים אותך ליצר הרע. אם זו שיטה של חול שמשחררת אותך מכל מיני "סרטים" שיש לך בראש על עצמך, "סרטים" שיוצרים מחסומים.  אם זו תוכנית שמפגישה אותך עם המציאות- זה בסדר גמור. כי התורה אכן לא באה להתמודד עם אותם מחסומים פנימיים. כמו שודאי שדכאון קליני מפריע ליצר הטוב, אבל עליו פועלים אצל הפסיכולוג ולא אצל הרב. כך גם כאן. כל זה טוב לשאר הצעדים. אבל צעד אחד עד שלוש לכאורה מדבר על השאלה האם אני יכול להתמודד עם יצר הרע או לא.

ד]

הבעיה השניה- מה שאין בתוכנית

ברור לכולנו שבתוכנית אין הרבה מאוד דברים. אין תורה ומצוות, אין כלל ישראל , אין קדושה, אין הטהרות מטומאות אלא רק ממדות, אין ארץ ישראל, אין עם ישראל, אין שכר ועונש. אבל זה כלל לא מפריע לנו. הרי שלא כמו הנקודה הקודמת של המלחמה ששם יש סתירה ממשית ברמת ההתכווננות הנפשית. כאן אין סתירה , כאן לכאורה אפשר לומר זה חול וזה קודש. לא ברור שחלוקה זו יכולה לעבוד בשטח. וכאן אני מדבר דווקא על מי שהתוכנית מאוד מדברת אליו והוא תלמיד שעדיין עולם הקודש לא מאוד מבוסס אצלו.

התוכנית בנויה על כך שאני מוסר הכל לקב"ה. מכיוון שאני באמת לא יכול, אז אני נמצא במצוקה אדירה. מכיוון שאני נחשף לכל הפחדים והריק שנמצא בגרעין הפנימי שלי אני מאוד זקוק לקב"ה. זה יוצר קשר מיוחד עם הקב"ה. כפי שנאמר בקורס בצורות רבות: זו תוכנית רוחנית שבסיסה הוא הקשר עם הקב"ה. קשר מהבטן ולא מהשכל [כפי שמודגש בתוכנית]. זה יוצר רגש מאוד חזק לקב"ה. חויה רוחנית חזקה. במיוחד למי שלא נחשף עד כה לתהומות אישיותו, התהליך שמצד אחד אתה מאוד נחשף, עובר לדיבור רגשי, ומצד שני – עיקרו של תהליך הוא שהפתרון היחיד הוא קשר לקב"ה- זה תהליך מאוד חזק. כפי שנאמר בקורס הקשר אל הקב"ה במקום שאני לא יכול זה הקשר החזק ביותר[3]. לכאורה מצוין, מה רע, אדרבה ואדרבה?

בא נראה מה התוצאות שיכולות לצאת מכך: סופר לי על אשה שהיתה בשיטה בתוכנית של אכילה, ואכן מאוד התחברה לתוכנית ואכן היתה נאמנה להמנעות ורזתה מאוד. אבל מצד שני על אף שהיא היתה דתיה וידעה מה רצון ה' בנושא צניעות. היא נשארה האשה הכי לא צנועה בקורס. האם זה תופעה חד פעמית שיכולה לקרות בכל שיטה וגם ביהדות. או שיש כאן משהו מובנה?               נעקוב אחר התהליך: אדם עושה צעד 3 והוא מחליט באמת שהוא מוסר את חייו לקב"ה. הוא רוצה לעשות רצון ה' בלבד. מזיז את האגו שלו הצידה. מה קורה לו אז. הוא אכן שואל את עצמו בכל דבר- מה רצון ה'. דברים שהוא לא הצליח להתגבר עליהם שנים כעת הוא מצליח. נפלא. אבל אל איזה אלוהים הוא התחבר? האם הוא לא ברא לו אלוקים שפותר לו את כל הבעיות?! שכל עניינו בעולם הוא לעזור לו להחלץ מההתמכרויות ומהסבל?! ואליו הוא מתחבר. הרי אדם דתי שמוסר את חייו לאלוקים כפי שהוא מבין אותו, הרי האלוקים שלו אמר לו את רצונו בדברים רבים מאוד. אם אתה מוסר את החיים שלך לקב"ה של התורה הרי הוא נתן תורה. הרי רצון ה' הוא קיבוץ גלויות, רצון ה' הוא משיח בן דוד, רצון ה' הוא בנין ירושלים, על כל זה אנו מתפללים כי זה רצונו. האם במסע שלנו בצעד 3 לעשות רצונו יתברך, התקדמנו בכל המישורים הללו? האם התקדמנו בהתמדה בתורה, בהקפדה על ביטול תורה? האם אנו מקפידים יותר על הלכות ברכות ולא להוציא שם שמים לבטלה? [אני לא מתכווין לשינוי מהפכני, זה אכן מסע ארוך, אבל נשים לב באיזה מישורים אני עושים את המסע]  או שהתקדמנו בעיקר במצוקות שלנו, בדברים שהפריעו לנו. בעיקר בנושא של מדות ונתינה. בדברים של גאוה וענוה. בקישור לאלוקים. כל אלו דברים נפלאים. אבל מה הם מראים לי? הם מראים שאם אני מעביר את התוכנית כפי שהיא הרי שאני נקשר לאלוקים כפי שהוא מופיע בתוכנית ולא כפי שהוא מופיע בתורה.

אם אני רוצה להתנקות ולעשות כפרה. ואני עושה זאת רק לפי התוכנית כלומר רק במה שפגעתי באחרים. משמע שאני מבין שרצון האלוקים הוא כפי רצון האלוקים הנוצרי. רק אהבה. אצל אלוקי ישראל צריך לעשות כפרה בעוד דברים רבים. למה עליהם לא נעשה טבלה.

אם הסולם העקרי להתקדמות בתוכנית לא היתה מה שמציק לכם אלא הסולם העקרי להתקדמות בעבודה הוא בדברים שחשובים לתורה, אשריכם, זה מראה שאכן מסרתם את רצונכם לאלוקי ישראל. אם אדם מסר חייו לקב"ה הוא אמור לרצות רצון ה', וידוע שלקב"ה  חשוב לו לא פחות שלא יעשה עבירות ושילמד תורה, מאשר: לא יחשוש מבקורת/יחשוב שדוחים אותו/לא יבחין בין עיקר לטפל וכו'. ולכן דווקא התוכנית תמריץ אותו באופן מיידי להשקיע במה שכתוב בתורה שהיא רצון ה'. אם אתם שם, אכן זה נפלא. אבל אם לא, יש לחשוש שאנו מתחברים לאלוהי התוכנית המסוים ולא כפי שאנו יודעים אותו. חשש זה קיים  במיוחד אצל תלמידים צעירים.

אם נעביר את התוכנית כפי שהיא ונצליח. עלול לצאת לנו תלמיד שהחויה העקרית שלו של קשר לקב"ה היא דרך זה שהוא הכניס את הקב"ה לכל הפחדים שלו. שם זו חויה חזקה הרבה יותר. אם מדברים בשפה של התוכנית, עם הצעדים של התוכנית. הרי שהאדם קשור לאלוהי הגויים, ללא כלל ישראל, ללא ארץ ישראל, ללא מצוות, ללא דבר מפורט שרוצה ממנו, ללא ירושלים. ללא שכר ועונש. אלוקים רק של אהבה ולא של יראה. נכון שהוא ישמע בשיעורים על כל אלו. אבל אלו שיעורים של שכל שרחוקים בעוצמתם הנפשית מהתוכנית. אם לא יהיה שלוב אמיתי [שצריך לעמול הרבה כדי ליצור אותו] הרי שדברי תורה הוא יוכל לומר על רצון הקב"ה בירושלים ולהתפלל בשמונה עשרה על משיח בן דוד. אבל זה לא האלוקים שקרוב אלי. אנחנו המבוגרים אולי יודעים לעשות את החיבור לפאזל שלנו, כולי האי ואולי. גם הוא ידע לעשות זאת ברמת השכל כולי האי  ואולי. האם יצליח לעשות זאת ברמת הרגש?

שמא תאמרו אבל בין כה אין לתלמיד קשר אמיתי לקב"ה. אנו רק מוסיפים[4]. האם זה נכון? האם אנו צריכים לזרוק לאשפה את כל מה שעשינו עד היום? האם לא נבנה לאורך השנים קשר עם הקב"ה? שמא תאמרו: זה ימשיך, אנו רק מוסיפים. אני לא בטוח. קשר עם הקב"ה נבנה באטיות לאורך שנים. כאשר בשנים החשובות שלו נבנה קשר בערוץ מסוים בצורה חזקה הוא מאפיל על הערוצים האחרים.

האם הפתרון שהתוכנית חול והתורה זה קודש, פותר את כל הבעיות?

הרב יהושע אמר זה תוכנית של חול לא של קודש.  האם פירושו: נבנה קומה של קשר לאלוקים שהוא קשר של חול. חוץ מזה נדבר עם התלמיד גם על קשר לאלוקים של קודש. קשה לפרש כך. האם תלמיד בשנותיו הראשונות יכול לעשות חילוק בתוך עצמו בין חיבור לאלוקים של חול לאלוקים של קודש. האם בכלל יש אלוקים של חול, האם נכון לעשות חילוק כזה בכלל? אם לא אז מה פירוש זה תוכנית של חול, הרי האלוקים הוא מרכזי בתוכנית? אלא שודאי שצריך לקשור לקב"ה של קודש. אם כן מדוע אין שום התיחסות לתוכנית שמועברת בישיבה כיצד צעדים 3,8, 9 מתבטא באלוקי ישראל? שאלה זו הינה שאלה כבדה מאוד. האם אנו בכלל ברי סמכא לענות על שאלה כזאת. האם שאלה זו לא צריך להפנות כל אחד לתלמיד חכם שהוא מתייעץ אתו. אולי קשה יהיה למצוא תלמיד חכם שיכנס לעובי הקורה של השיטה. אבל שאלה זו היא שאלה נקודתית שאפשר לשאול ולברר.

ה]

האם נוכל לבנות דבר חדש שיענה על השאלות הללו

מדוע שלא נקח את הדברים הטובים ונבנה דבר חדש שבו לא יהיו הבעיות הנ"ל? נדבר על לא יכול כאחד מן הפירושים האחרים? מדוע כאשר אנו אומרים שהתוכנית זה תוכנית של חיבורים לכח גדול. נדבר רק על חיבור לקבוצה לאנשים, מדוע לא נוסיף גם ונדבר על חיבור לתורה "תורה תבלין", על "משכהו לבית המדרש"? מדוע לא נדבר על חיבור לכלל ישראל. מדוע לא נדבר על כך שהקב"ה נתן לנו את התפילין כדי שנתחבר על ידם לקדושה פנימית וכן הלאה. מדוע כאשר אנו מדברים על פגמים ועל נקיות זה שייך רק למידות. מה עם טומאה, מה עם חלול שבת? כיצד אפשר לדבר על קשר עם הקב"ה באופן אמיתי רק ע"י זה שנהיה ענווים, מה עם כל המצוות? מדוע במקביל לכך שאנו עושים הכרות עם  הפגמים ומתפללים עליהם, לא נשלב את כל העצות של חז"ל ראשונים ואחרונים על התמודדות עם היצר?

זה מסובך? נכון מאוד. אין לי מתכון. אבל נראה לי הרבה יותר מסוכן לעשות הפרדה. בחור שהיה בתוכנית השאלה שלו היתה בשביל מה צריך תורה ומצוות. גם מי שלא שואל, זה עלול להביא אותו לכך שהם יהיו טפלים לתוכנית. אל תחשבו רק על עצמכם אלא על תלמיד שנמצא בתחלת הבנין של הקודש שלו.

אכן לשלב דברים חדשים יכול לגרום פספוס של כל התוכנית. נכון שרק כאשר אתה מעביר רק את התוכנית כמו שהיא הוא יכול להפיק ממנה את מלוא התועלת. אבל מורי ורבותי, אם מסובך לנו לעשות שלוב, כיצד אנו מצפים שהתלמיד יעשה שלוב אמיתי? האם נבנה שלב ב' ששם נעשה את השלוב. מתי זה יהיה. כמו שאנו רואים חצי שנה זה מעט מאוד לתוכנית. כיצד שלב ב' לא יהיה קשוט אלא הדבר העיקרי?

ו]

שאלה על כל מה שאמרתי. הרי סוף סוף התוכנית זו תוכנית שפועלת שמביאה הצלחות, כיצד אפשר בגלל חששות לא להעביר אותה?

אענה כמה תשובות כאשר התשובה האמיתית היא כולן יחד:

  1. מי אמר שזה מצליח יותר מאשר עולם התורה ביחס לכל היצר הרע? זו תוכנית שמיועדת להתמכרות. שם היא הצליחה. שם באמת לא יכולים. ואפילו למכורים אני יודע בוודאות שיש הרבה קבוצות [למשל של אוכל] שרוב האנשים שם שמנים במשך שנים. אז מי אמר שזה אכן מצליח במקרים שאדם לא סבל מאוד? מצד שני כאשר אני מסתכל על עולם הישיבות. רואה כיצד אנשים נכנסו, וכיצד יצאו לאחר כמה שנים. אני יודע שגם התוכנית של הישיבות מצליחה מאוד.
  2. אצלנו זה הצליח! מי אמר? אולי זה בגלל החלק הטיפולי שמנינו לעיל. בגלל שהמנחים עזרו לנו לחשוף ולהגדיר את המקומות החלשים. אולי באמת צריך לעשות את החלק הטיפולי הרגשי בעיקר שבו אדם נחשף לעצמו. והפתרון יהיה החיבור לכל עולם המצוות. או אולי תוכנית משודרגת שנבנה שתסתמך על אחד התרגומים לעיל ועוד תוספות.
  3. אולי ההצלחה נובעת מכך שעבדנו קשה, השקענו הרבה זמן? אולי נקח מכאן את הרצינות שצריך להתייחס לכל עבודת ה'. הדרישה האמיתית מעצמנו, ההשקעה הנפשית העצומה. כאשר נפעיל כל זאת נצליח גם לפי חובת הלבבות.
  4. גם אצלנו צריך לבדוק עד כמה אכן חל שינוי עצום. זה שבהתחלה מתלהבים זה לא אומר. האם רובנו עדיין מתקשרים כמו דרישת התוכנית? האם רובנו נמנעים כפי דרישת התוכנית? מה קורה לנו כאשר יש הפסק של שבועיים בין פגישה לפגישה? אכן נוספו לנו כמה דברים משמעותיים. האם אנו בטוחים שאם היינו משקיעים 5 שעות כל שבוע במפגש עם תלמיד חכם רציני שהיה עובד אתנו על התניא, ומשוחחים על כך האם זה לא היה תופס אותנו?
  5. אולי אם נעביר אותה כמו שהיא רק לאנשים מכורים פתלוגיים לחומר כל שהוא אבל ברמה של מכורים לסמים. ועל כל השאר נפעיל תוכנית שונה, הבעיה תקטן בהרבה.
  6. כאשר יש דבר מצליח בצד מסוים ומסוכן בצד אחר- אם אתה לא יודע להיכן אתה מוביל את השינוי, שב ואל תעשה עדיף. ואין ספק שאם נצליח זה יהיה שינוי מרעיש בקשר של תלמידנו עם הקב"ה, זה לא יהיה שולי מי מתיר לנו להכניס שינוי כזה מרעיש לבית המדרש.. במיוחד שיש כאן שינוי גדול מכל עולם התורה המוכר לכל גווניו.

לסיום,

עולם התורה מתעסק אלפי שנים בשאלה כיצד להתגבר על היצר הרע, לנו יש תשובה חדשה [גם אם נמצא מקורות לכל דבר, ברור לכם שהשיטה כולה כפי שהיא היא דבר חדש]. למי מאתנו יש כתפיים רחבות כל כך שצופות למרחק? זה כבר לא ענין של להכניס עוד שיטה מוכרת בעולם התורה אבל חדשה בישיבה. כאן זו שיטה שמקורה באנשים עם חשיבה נוצרית. מי אמר שאכן הצלחנו לזקק אותה כל כך ולהשאיר את כל היאוש הנוצרי בחוץ ולהכניס רק "יאוש" טוב? אם אין תלמיד חכם מגדולי התורה החשובים בדור שמכניס ראשו בעובי הקורה כי אף אחד לא מוכן, אולי כדאי להשקיע הרבה אנרגיה שזה כן יקרה, ולא להמשיך לזרום. אם לא- כל אחד יקבע לעצמו על מי הוא סומך. אבל צריך לשאול את השאלה, הכתפיים שלנו צרות מדי. מי שרגיל לשאול את הרב צפניה הרי שצריך ללכת לשיטתו ולא לשיטה שזה חול. מי שרגיל לשאול את הרב יהושע יכול ללכת לשיטתו. אלא מה?- שהרבנים שאנו רגילים לשאול אותם לא היו בקורס ולא מבינים את השיטה. אולי אפשר להסביר להם באריכות. וגם אם אי אפשר להסביר להם, צריך לשאול אותם מה לעשות במקרה כזה. לא באתי ללמד שצריך לשאול רבנים. באתי לומר  שזו שאלה תורנית כבדה, זה לא עוד קורס בגישה טיפולית, אנו עוסקים כאן בדרך חדשה לקשר עם הקב"ה.

אין לי תשובות. אבל יש לי הרבה שאלות, ועוד ספונות עמדי. הציעו לי לשמור כל הדברים הנ"ל  לאחרי הקורס כי קודם כל הבה נשמע את הדברים כמו שהם. אלא שאז כל אחד ילך אז לדרכו, ולא נוכל לבנות משהו אמיתי כולנו יחד. אשמח מאוד לתגובות במייל. או בנייד 05647775988  מנחם מן


[1]      להלן שני ציטוטים מתוך האתר "שמור עיניך" – המיועד לאלה שנכשלים בהסתכלויות אסורות באינטרנט על פי שיטת שנים עשר הצעדים.

ציטוט ראשון – מתוך הקדמה להצגת שיטת הצעדים

אזהרה: קבוצות 12 צעדים לא מומלצות למכורים בדרגות הנמוכות, ועלולה אף להזיק.

ציטוט שני – מתוך רשימת העקרונות למאבק בתאווה (למי שאינו מכור קליני)

4.      הנחישות תלויה בנו במאה אחוזהגאון מווילנה אומר שאין קשר בין מה שאדם אומר שהוא רוצה, ומרגיש שהוא רוצה, לבין מה שהוא אכן רוצה. היצר הרע קיבל רשות לגרום לאדם להרגיש שהוא רוצה משהו שהוא לא באמת רוצה, וכך גם לגבי מה שאדם מרגיש שהוא יכול או לא יכול לעשות. אין לזה כל קשר למה שהאדם אכן יכול או לא יכול לעשות באמת. אז האמינו שאתם יכולים להצליח, גם אם אתם מרגישים שלא!

המכשול להתגברות על המאבק הזה אינו בגנים שלכם, בילדות שלכם או בסביבה שלכם. המכשול הגדול ביותר הוא לא להאמין שאתם אכן יכולים להצליח. אם אתם מאמינים שאתם יכולים להצליח ואתם מוכנים להתאמץ בשביל זה, תמצאו את הדרך לצאת מזה. אין דבר העומד בפני רצון אמיתי. אתם יכולים לקרוא את סיפורי ההחלמה באתר ולראות כי רבים, שמצבם היה עוד גרוע משלכם, הצליחו להשתחרר.

עלינו לרצות באמת ובתמים לצאת מ"מצרים". חז"ל אמרו שאלה שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת החושך. כבר מתחילת מסענו עלינו להיות נחושים ולהחליט שלעולם לא נוותר ותמיד נמשיך לנסות, ויהי מה.

רבינו צדוק הכהן מלובלין כותב (צדקת הצדיק): "בדיוק כפי שעל האדם להאמין בהשם, כך עליו להאמין בעצמו!" השם רוצה שנאמין בכוחנו, ביכולותינו ובאפשרות שלנו להתגבר על הרע ולהגיע לגדולה.

גם אם אנחנו מרגישים תקועים, הנחישות תלויה אך ורק בנו. הדרך להצלחה בסופו של דבר, היא רק לרצות מספיק. אז בואו נהיה כנים עם עצמנו. מי שמגלה שאינו רוצה להשתחרר לגמרי מהתאווה, מוזמן לשאול את עצמו למה לא. האם אני באמת זקוק לתאווה? מה היא נותנת לי? יש כל כך הרבה דברים הרבה יותר חשובים בחיים! כשאנו לא רוצים לצאת מתוך כלא התאווה, אנחנו מתנהגים כמו תינוקות שבועטים וצורחים כשאביהם מנסה להוציא מידיהם את הגלולות הצבעוניות שהם ראו כסוכריות. תאווה היא רעל! אם נמשיך להזין אותה, בסופו של דבר היא תהרוס את חיינו…

[2] דרך אגב. לי הנתוח עזר להבין יותר טוב את המרכיבים של התוכנית שיכולים לעזור לי . ומאז אני מפיק יותר תועלת  מהתוכנית.

[3] משפט בעייתי מאוד מצד עצמו. אבל נשאיר זאת לזמן אחר. אבל גם אם רק היה נאמר שזה יוצר קשר חזק זה דבר שודאי נכון.

[4] לצערי הרב אני מוסיף כאן אמירה כזאת. כי בצער רב שמעתי ביטויים כאלה בקורס כאילו כל מה שהיה עד היום היה לא אמיתי. האם זה נכון שרק התוכנית הביאה אותנו לקשר עם הקב"ה. זה שיש מישור מסוים שהתחזק זה לא אומר ששום דבר לא היה שווה. ובכלל מי אמר שצריך לבדוק דביקות בקב"ה לפי הרגש בלבד. היכן נפש החיים שמסביר את הדביקות בקב"ה על ידי למוד תורה. אלו דברים מאוד עדינים אבל גם מאוד מסוכנים. תלוי מאוד איך אומרים אותם. וזה מה שאני אומר שגם אם אפשר להסביר הכל לפי הקודש- אם לא משנים טרמינולוגיה וצורת חשיבה, אפשר לפול ללא משים בבורות חשוכים.

  • תגובות
60
  1. יהודה  תגובה

    מאמר יפה.מחכים.
    יש כאן המון נקודות לעיון.
    בתור אברך פשוט הצועד בתוכנית במשך שנה ומחצה הייתי רוצה להעיר הערה אחת ראשונית.
    התוכנית נוסדה ע"י אלכוהוליסטים אנונימיים אנשים שלא הייתה להם תקווה וטעם בחיים, שום רופא ושום גישה טיפולית לא עזרה להם. רובם מתו.
    במצב כזה ברור שאין שאילה וכל כלי שיכול לסייע להם ע"מ לחיות הוא כשר וישר.
    הם הניחו כמה הנחות יסוד והמרכזית שבהם הייתה " אני מכור=אני חולה,אלרגי " בן אדם לא רגיל הזקוק לעזרה מקצועית ולא בן אדם רגיל שמחפש דרך להתעלות רוחנית, ובמקרה זה אכן כל התוכנית על שלל מרכיביה זקוקה לבדיקה, כאן לעמומת זאת מדובר על אנשים חולים !!!!
    שמידרדרים מטה מטה בסולם החברה האנושית ומכיוון שכך רוב מוחלט של התיאוריות דלעיל פשוט לא קיימים וכל רב או מורה הוראה המכיר מקרוב מכורים אמיתיים ויודע שמדובר בשאלת חיים ומוות כפשוטם לא יהסס להורות לשואליו לעשות ככל אשר יורהו הספונסר-התוכנית !

    שוב תודה רבה ואשמח לעבור על ההערות אחד לאחד.

    בהצלחה רבה
    יהודה

  2. עדי  תגובה

    שלום ,
    מה המייל של הרב?

  3. שם  תגובה

    בתגובה לדני אמויאל:
    לכאו' אתה מפרש את 'לא יכול' כפי הפירוש הראשון שמוצע במאמר:
    " 1. לא יכול פירושו- "אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו". כלומר אני לבד לא יכול, אבל בעזרת ה' אני יכול. וכיוון שאני יכול הרי שאני יכול להלחם ולהתגבר על היצר. זו אכן תנועה נפשית שונה, אבל לא סותרת. ולכן לאחר שאני מתחבר לקב"ה באותו רגע אני יכול להלחם. לא רק שאני יכול להלחם, אלא מצוה עלי להלחם בכח ובזריזות כפי שמבואר במסילת ישרים ובספר התניא ובכל שאר הספרים. ובמלחמה אני משתמש בכל תכסיסי המלחמה שכתובים בכל הספרים. "מרגיז יצר טוב על יצר הרע", "מזכיר לו יום המיתה", "עושה שכר עבירה כנגד הפסדה" וכו'. אני לא רק מתפלל לקב"ה שיקח ממני את יצר הרע, אלא מכוחו נלחם בעצמי. כאשר אני זוכר "שהוא הנותן לך כח לעשות חייל" מצוה לומר "כוחי ועוצם ידי" כפירוש הר"ן. כמובן שזה לא התוכנית שהרי שם אין שום מלחמה. מלחמה זה שליטה ולא חוסר אונים, חוסר אונים הוא בסיס התוכנית. אין בתוכנית שלב ב' של קבלת כח ואז נלחם. התוכנית כפי שהוסברה לנו אומרת שאם תתחבר אכן תרצה לעשות רק רצונו. ולכן יש רק התחברות לכח גדול ממך, ושאר הכלים של התוכנית. השפה הסגורה של התוכנית עם מה שיש בה ומה שאין בה היא דבר חשוב בתוכנית. לא סתם בתוכנית אין טרמינולוגיה של מלחמה ונצחון שחז"ל מרבים להשתמש בו כנגד יצר הרע. לא סתם המילה העיקרית היא לא יכול וחוסר אונים. זה מהותי. ולכן על אף שיש דרישה להמנעות בפועל, זה משהו אחר, כפי שהוסבר לעיל. הדרישה מהתלמיד להמנעות ללא מלחמה היא דבר שמאוד משמעותי עבורו אם מחילים אותו על כל עבודת ה'. "

    ובאופן פשוט 'לא יכול' בתוכנית 12 הצעדים הוא תנועה נפשית של זרימה עם הכוח העליון, ולא של כח עליון שמחזק אותי להילחם.
    אם משמעות 'לא יכול' היא כפי שאתה טוען, באמת סרות קושיות רבות. אבל צריך לבדוק שאכן זה מה שמלמדים בקורס, כי זה לא ברור, ומהקורס נראה יותר ש'לא יכול' זה ויתור מוחלט על השליטה האישית ומסירת כל המאבק לכח העליון (שבאמת יוציא אותי מההתמכרות, אבל בשיטת העבודה המיוחדת הזו).

    אוריאל אופיר

  4. דני אמויל  תגובה

    הרב מן שלום
    ראשית יישר כוח על המאמר המפורט שמאיר פינות רבות בשיטת 12 הצעדים ומעורר מחשבה בסוגיות בדרכי עבודת ה' ,ובהתנהלות יומיומית ומה שבניהן...
    את תכנית 12 הצעדים הכרתי ראשית כמטפל במכורים ולאחרונה ,בעקבות הרב יהושוע, כמטופל, ללא מרכאות. אני עושה את עבודת הצעדים או לפחות משתדל ורואה ברכה ותוצאות טובות. לפני הגעתי לתכנית הייתי שבוי בתאוות -מכור- ובחסדי ה' היום אני מתמודד עם נסיונות "יומיומיים ,רגילים" שאינם בקצה החולה של התאווה והינם חלק מהיותנו ילודי אשה .
    את עמדותי בעניני טיפול, גיבשתי במשך השנים כמי שלמד תאוריות טיפוליות (כעובד סוציאלי)וכמטופל שחווה תהליכי טיפול על בשרו.

    מכל המאמר בחרתי להתייחס לנקודה העיקרית והיא המושג "לא יכול" דרכו העלית את מרבית קושיותיך .

    להבנתי ,(אולי, אליבא דתכנית 12 הצעדים...) "לא יכול" אינו אמירה העומדת בפני עצמה, אלא חלק נקודתי ,ראשוני וארעי ביותר מתהליך שמתחיל בהבנה שבהתמכרות שלי, פועל דחף חזק ממני .ובעת הזאת ,עם הכוחות הנוכחיים הקיימים בי,אותם אני מכיר ,אכן איני יכול. אך מיד עם הופעת ההבנה/תובנה שיש צורך בכוח גדול מהדחף (שמתפתח והולך ע"י עבודה מדויקת של תכנית 12 הצעדים...), המושג "לא יכול" כבר מפסיק להיות כוח בפני עצמו שהרי למאבק שלי עם הדחף מצטרף כוח גדול יותר בצורת חברותא או כחסד ה' ועם כוח מחוזק זה אני כן יכול! ועם כוח זה אני ממשיך את דרכי . ראשית בהימנעות מהשימוש ובהמשך בהתמודדות כנה וישירה עם פגמי אופי כפי שעולים מתוך העבודה.
    לעניות דעתי ההבדל הדקיק בין הבנת ה"לא יכול" כמושג בעל משקל (יאוש? עצבות?) ובין ראיתו ככוח ארעי וחולף (יצר רע?/רוח שטות?) יכול לפתור חלק גדול מהקושיות שהעלית אם לא את כולן.

    בברכה דני אמויל

  5. במענה לתגובה האנונימית שמתחתי:
    כתבת "הספרים לא עוסקים במאבק בנקודה הזו".
    אני חושב שזה לא נכון.
    הרב דסלר אמנם אומר שבכל זמן יש לאדם נקודת בחירה מסויימת שבה הוא יכול להתמודד, ומעליה יש מדרגות יותר עליונות שכרגע יצר הרע לא מאפשר לו להתגבר ולהגיע עליהן.
    לפי הרב דסלר בכל יום אדם צריך לבחור את הבחירה הנכונה בנקודת הבחירה, ואז הוא למחרת עולה לנקודת בחירה יותר עליונה.
    כך שיש כאן תהליך שמתמודד בסופו של דבר גם עם היצר שהיום אני לא מצליח להתמודד מולו. כל יום מקדם אותנו כדי להתמודד עם היצר שאתמול לא יכלנו להתמודד איתו.
    עוד כתבת-
    "ברור שאי אפשר להתמודד איתה בכלים הרגילים".
    אני מקוה שבפיסקה הקודמת הצלחתי להסביר איך שיטת הרב דסלר מתמודדות עם היצר הרע שכרגע האדם לא מצליח להתגבר עליו. ויש שיטות מוסריות נוספות ביהדות שגם הן מתייחסות לסוגיה, ואין כאן המקום להאריך.
    חשוב לי להדגיש שאני לא מדבר לגבי מכורים כבדים (וגם הרב מן לא כתב לגביהם). אין לי מושג בטיפול במכורים, וייתכן ששם שיטת 12 הצעדים היא השיטה הטובה ביותר.
    אבל לגבי אנשים רגילים שיש להם נקודות בהם יצר הרע גובר עליהם - שיטת 12 הצעדים לא נראית לי כשיטה בלעדית בתחום זה. אני חושב שצריך לדון בה בכובד ראש כמו שדנים בכל שיטה חדשה, ואי אפשר להכריז עליה בקלות שהיא השיטה ואין בילתה.

    אוריאל אופיר

  6. שם  תגובה

    להבנתי, לכל אדם יש תחומים בהם הוא לא מסוגל להתמודד עם יצר הרע. (מה שהרב דסלר מכנה 'מעל נקודת הבחירה').

    באופן בסיסי, הספרים לא עוסקים במאבק בנקודה הזו, וברור שאי אפשר להתמודד איתה בכלים הרגילים (הרי בדיוק בשביל זה, היא נקראת 'מעל נקודת הבחירה). דוקא שנים עשר הצעדים מתעסקים בה, ודוקא ההבנה של 'חוסר אונים' יכולה מאד לעזור שם.

הוספת תגובה

2013 © תובנה - ערכים בעולם מודרני