נושאים להתבוננות בפרשת 'פלגש בגבעה' חלק ב'

פרקי פילגש בגבעה במקרא


1. למה יצאו למלחמה' כלומר מדוע נדרשה מייד מלחמה ושליפת חרב?
2. למה הרגו בסוף את רוב שבט בנימין ולא רק את אנשי הגבעה?
3. מה ההסבר למותם של כל כך הרבה מבני ישראל, וכי חטאו שהיה עליהם ליפול לפני בנימין?
4. מהו הנושא/מסר העיקרי בסיפור, בני בנימין או מציאותה של "פילגש" בעם ישראל ?
5.האם הפסוק האחרון (כא,כה) "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" חותם את "סוגיית פילגש" או את "ספר שופטים"?

לעיון! מעשה פסל מיכה הסתיים בכך שעבדו את ה' (לפי טעותם דרך הפסל) בעיר דן, ובמעשה פלגש בגבעה עבדו את ה' בבית אל שאלו שתי הערים שבהם העמיד ירבעם את עגלי הזהב.
תשובות מתוך השיעור, תמלול, לפני עריכה.
תשובה לשאלה – מה היתה ההצדקה לצאת למלחמת אחים?
איש האשה הנרצחת אומר בסוף דבריו כשגומר לספר מה קרה (כ,ו) "ואחז בפילגשי ואנתחה  ואשלחה  בכל שדה נחלת ישראל  כי עשו זמה ונבלה בישראל: " ואז נאמר בפסוק שמיד הם אמרו "(כ,ח) ויקם כל העם כאיש אחד  לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו:וכו'"כך שהסיבה לחומרת המעשה של אנשי הגבעה זה הזימה שבמעשה  והנבלה שבמעשה (הזימה=פריצות  שהם בקבוצה עינו את האשה והנבלה=הרשעות שלהם שכך הם מתנהגים לאדם זר חף מפשע) ובהמשך כששלחו בני בנימין שיתנו להם את בני הבליעל הם אומרים כך (כ,יב-יג) "וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימן לאמר   מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם: ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו (בני) בנימן לשמע בקול אחיהם בני ישראל:" כך שנראה שהם פשוט רצו לקיים את מצוות "ובערת הרע מקרבך "  ומכיון שמה שקרה לפילגש היה מעשה זוועתי ולא מעשה פרטי אלא מעשה קבוצתי  שזה הרבה יותר גרוע ממעשה של יחיד לכן החובה לבער את הרע הרבה יותר גדול.
תשובה לשאלה  – למה בסופו של המלחמה יצא שהרגו  את רוב רובו של שבט בנימין ולא רק את אנשי הגבעה שחטאו?
המעשה שהם מגוננים על הרשעים עושה אותם   חלק מהרשעים שהרי הם תומכים בהם והם בכלל "דבר ה' בזה" ולכן מגיע להם עונש כמו החוטאים עצמם וזה מסביר למה הרגוגם את נשיהם וטפם ולא רק אותם כי במעשה שלהם שהם מחזקים את ידי אנש הבליעל הם נהיים חלק מהם וכמו שאת נשי וטף עיר הנדחת הורגים (כמו שבני קרח הקטנים מתו וכן בני עכן נהרגו ולא חל כאן הכלל (דברים כד,טז) "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו:") כך גם את המגוננים עליהם.
וזה גם מסביר למה אמרו בני ישראל "ארור"  שהם חוטאים  בעצם וכאלה אנשים צריך להחרים שלא לתת להם את הבנות.
(ובפרט לאחר שהם הרגו בבני ישראל 40,000 איש מגיע להם למות רק על ההריגה של האנשים האלו)
תשובה לשאלה – מה ההסבר למותם של כל כך הרבה מבני ישראל(ביום הראשון 22,000 איש וביום שני 18,000 איש.)?
ניתן לאמר שהם  מתו בעוון 'פלגש בגבעה' בעוון שבתוך עמם קרה כזה  מקרה זוועתי.
וכך נאמר בסוף פרשת עיר הנידחת (דברים יג,יח) "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך:" שכשיש עיר שלמה שבוגדים בה' זה גורם לחרון אף ה' לכל ישראל מעשה של ביעור הרע גורם לשיבת ה' חרון אפו ולכן מתו  הארבעים אלף ביומים הראשונים.
ואם ישאל השואל  הרי אנשי הגבעה הם החוטאים, שהם ישאו בחטאתם, במה חטא ישראל?   והתשובה היא שיש חובה על ההנהגה הציבורית לעשות איזשהו מנגנון הנהגתי שדברים כאלה לא יקרו ואם קרה כזה דבר סימן שחסר משהו בהנהגה וזה באשמתו .
וזה פירוש הפסוק  (דברים כט,כח)  "הנסתרתליהוה אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת:" שפירושו על מעשים שאדם עושה בסתר זה באחריותו של ה' לדאוג לגמול לו כרעתו אבל על מעשים שבגלוי זה חובה עלינו לעשות את מצות התורה שצווינו לבער את הרע מקרבינו ואם לא נבער הרע יחשב המעשה הרע לכולנו ע"ש.
ובסיפור של פילגש בגבעה המוות של הארבעים אלף איש זה לא עונש אלא חובה תורנית  לבער הרע מקרבם בכל דרך אפשרית ואם על הדרך ימותו אנשים זה גם חלק מקיום החובה ויקראו המתים -שמתו על קידוש השם כפשוטו (ואם היו מבערים את הרע כשהיה קטן לא היה כל כך מסוכן אבל כיון שנתנו לזה לגדול זה נהיה כל כך מסוכן ) כך שזה סוג של עונש שהם גרמו לעצמם ולא אמור להעשות להם נס כמו במלחמות עם אויבים ששם ה' מבטיח שיעזור להם וכאן ה' לא הבטיח שיעזור להם אלא להיפך זה חלקם בקיום הברית שלהם עם ה' שידאגו שבתוכם לא יהיה רוע (בלשון חז"ל 'עריבות' )  .
וביום השלישי כשבאו כל בני ישראל ועשו תשובה כמו שנאמר "ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבאו בית אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום ההוא עד הערב  ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה:" וכמעט התיאשו לנצח במלחמתם לבער את הרע, כמו שנאמר בשאלתם את ה'- "…האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל…" ורק אז ה' אמר להם "…ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך:
"  ובאמת ניצחו.
וגם כאן הם ניצחו רק אחרי שמתו להם עוד שלושים איש, כך שעדיין  הם הקריבו הקרבה למען החובה הקדושה לבער את הרע.
ובסופו של סיפור יוצא שלפעמים גם כאשר יש לעם חובה לעשות מצוה אלמלי הקדוש ברוך הוא עוזרם אינם יכולים להסתדר לבד.
  • תגובות
  • הפניות למאמר
  • אודות המאמר
הוספת תגובה

תאריך 19/06/2012
קטגוריה כללי
מאת שמואל אייזנברג

שמואל איינברג

לכל המאמרים של הכותב

2012 © האקדמיה למקרא